<h1>ערוך</h1>
<h2>דף ב.</h2>
הכל מעריכין ונערכין — פי' כל ישראל יעריכו עצמן ואומרים ערכי עלי, הוא שאמר הכתוב "והיה ערכך" (ויקרא כ"ז, ג'), ונערכין — אומר ערך פלוני עלי, נודרין — דמי עלי, נידרין — דמי פלוני עלי, ערך — קצוב בתורה, נדר — שמין אותו כעבד.
<b>הערוך ערך ערך</b>
<h2>דף ב:</h2>
האי טמא דאיטמי במאי, אילימא דאיטמי במת "בחלל חרב" (במדבר י"ט, ט"ז) אמר רחמנא, חרב הרי הוא כחלל ואב הטומאה הוא דטמייה לסכין, תזיל סכין תטמייה לבשר — נתברר כי כל כלי המתכות הנוגעין בטמא מת נעשין אבות, וכשנוגעין במת עצמו נעשין אבי אבות, וכל כלי מתכות שנגעו בטמא מת הרי הן כאותה טומאה עצמה. חרב הרי הוא כחלל — פי' מדהוה ליה למכתב "בחלל" בלא חרב, כדכתיב "ועל הנגע בעצם או בחלל" (במדבר י"ט, י"ח), שמעינן כי לא בא בחלל חרב אלא ללמד כי החרב הרי הוא כחלל.
<b>הערוך ערך חלגיז</b>
חרב הרי הוא כחלל — כבר פי' בע' חל.
<b>הערוך ערך חרבגב</b>
<h2>דף ג.</h2>
בכל שוחטין בצור ובקנה.
<b>הערוך ערך צרגא</b>
<h2>דף ג:</h2>
שמא יתעלפה — פי' לשון עייפות כמו "ותך השמש על ראש יונה ויתעלף" (יונה ד', ח').
<b>הערוך ערך עלף</b>
<h2>דף ד.</h2>
מצא בידו דקוריא של צפורים — קוטע ראשו של אחד מהן ונותן לו — פי' קבוצת עופות שחוטין.
<b>הערוך ערך דקרגב</b>
ודלמא סימנא הוה ליה בגויה, אמר רב משרשיא, דמסמסי ליה מסמוסי — פי' מלכלכו שלא ישאר בו סימן.
<b>הערוך ערך מסמסגב</b>
<h2>דף ה.</h2>
"והעורבים מביאים לו לחם ובשר" (מ"א י"ז, ו') עורבים ממש ודילמא ב' גברי דשמייהו עורבים וכו' עד "וישבו מארץ ישראל נערה קטנה" (מ"ב ה', ב'), וקשיא לן קרי לה קטנה וקרי לה נערה, א"ר פדת, קטנה דמן נערן.
<b>הערוך ערך נערגז</b>
ערל שמתו אחיו מחמת מילה ישראל מעליא הוא — פי' שלא נצטוו ישראל לקיים המצות במקום שיש מיתה, שנאמר "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (ויקרא י"ח, ה') ולא שימות בהם, אלא פשיטא שכפר במילה ולא ביקש למול או משך לעצמו כמו שפירשנו בע' משך.
<b>הערוך ערך ערל</b>
<h2>דף ה:</h2>
שב מידיעתו — שב פירשנו בע' דע.
<b>הערוך ערך שבגג</b>
שב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו — פי' כתיב "אשר לא תעשינה בזדון" (ויקרא ה', י"ז) שאם יודע לו אינו עושה (או) [אז] אם חטא בשוגג חייב חטאת, פרט למשומד שאינו חוטא בשוגג שאם חטא בשוגג ונודע לו ורצה להביא קרבן אין מקבלין ממנו, לפי שבשעה שאכל בשוגג אם היה אדם מודיעו שחלב הוא לא היה נמנע מלאכול.
<b>הערוך ערך דע</b>
<h2>דף ו.</h2>
ר"ש בן אלעזר שדריה ר"מ לאתויי חמרא מבי כותאי. אשכחיה ההוא סבא, א"ל, "ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה" (משלי כ"ג, ב') — כלומר אם אתה גרגרן לשתות מיין הכותים מוטב לך לשום סכין בלועיך. פשטיה דקרא במאי כתיב, בתלמיד היושב לפני רבו, דתני ר' חייא, "כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך"... אם יודע תלמיד ברבו שיודע להחזיר לו טעם — בין — שאל לו ועשה לו קושיות ואם לאו — תבין את אשר לפניך — מה שיאמר לך מדעתך ואל תלבין פניו, ואם לאו דלא תגור מיניה ותלבין פניו, ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה דדעתך ללמוד, פרוש ממנו לדבר אחר.
<b>הערוך ערך בעלגנפש</b>
ר' זירא ורב אסי איקלעו לפונדקא דייאו — פירוש שם מקום.
<b>הערוך ערך ייאו</b>
הלוקח יין מבין הכותים לתת לתוך המוריס — כבר פי' מורייס בע' אומן.
<b>הערוך ערך מריס</b>
הלוקח יין מבין הכותים לתת לתוך המורייס או לתוך אלונתית — (בשבת ק"מ.) אי זה אלונטית, יין ישן ומים צלולין ואפרסמון דעבד לבי מסותא.
<b>הערוך ערך אלונתית</b>
כרשינין לעשות מהן טחינין — פי' בלעז ביצי.
<b>הערוך ערך כרשן</b>
עדשין לעשות מהן רסיסין — שייך זה בע' שני
<b>רסגב]. [הערוך ערך רסגה</b>
מפני שחשודה לחלף המתקלקל.
<b>הערוך ערך קלגד</b>
<h2>דף ו:</h2>
אשת חבר טוחנת עם אשת עם הארץ בזמן שהיא טמאה — פי' החטין של אשת חבר הן, וחבר זה אוכל חולין בטהרה הוא, וטהרת ע"ה טמאה היא אצל חבר, כדתנן (חגיגה י"ח.) בגדי ע"ה מדרס לפרושין. ואם אשת ע"ה נדה התירו לטחון לאשת החבר שאינה נוגעת בקמח של עצמה בימי נדתה וכש"כ בקמח חבר. תורא מדישיה אכיל — פי' השור אוכל מדישו שנאמ' "לא תחסום שור בדישו" (דברים כ"ה, ד').
<b>הערוך ערך אשתגא</b>
<h2>דף ז.</h2>
אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו, אף אני מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו — פי' ענין מתגדל.
<b>הערוך ערך גדרגא</b>
ואמרי לה, אין מזהיהין אותו — פי' ענין גבהות "שפכו לפניו לבבכם" (תהלים ס"ב, ט') תרג' שדו קומוי זהוהי לבכון.
<b>הערוך ערך זהגג</b>
ודילמא עישר עליהן ממקום אחר — לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף — פי' אי אפשר לחבר שיעשר מדבר שהוא בשני מקומות מזה על זה כי צריך לתרום מן המוקף, מאותו דבר עצמו או מדבר שסמוך לו ומוקף כולו כאחד, "כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב".
<b>הערוך ערך קףגב</b>
<h2>דף ז:</h2>
רצונך סעוד אצלי, א"ל הין. צהבו פניו של רבי.
<b>הערוך ערך צהבגא</b>
אמר ר' יהושע למה נקרא שמם יימים — שאימתן מוטלת על הבריות.
<b>הערוך ערך יימים</b>
דם ניקוף מרצה כדם עולה.
<b>הערוך ערך נקףגב</b>
דם ניקוף — מלשון יתנגפו.
<b>הערוך ערך גףגא</b>
דם ניקוף —מכה.
<b>הערוך ערך עלתגב</b>
אמרו עליו על ר' פנחס בן יאיר מימיו לא בצע על פרוסה שאינה שלו — כלומר לא בירך המוציא על פת שאינה שלו ולא נהנה אלא מיגיע כפו.
<b>הערוך ערך בצעגא</b>
<h2>דף ח.</h2>
ליבן סכין באור ושחט בה — פי' הרתיחה באור ונעשית כגחלת ושחט בה שחיטתו כשרה. חידודה קודם ליבונה — פי' חידודה מקדים לחתוך קודם מכוית ליבונה.
<b>הערוך ערך לבןגג</b>
חידודה קודם לליבונה.
<b>הערוך ערך חדגב</b>
בשני סימנין והם שער לבן ופסיון — פי' "אם פשה תפשה" (ויקרא י"ג, ז', כ"א).
<b>הערוך ערך פסגח</b>
איזהו מכוה, כל שלקה בגחלת, ברמץ, בסיד רותח, בגיפסיס רותח — בלעז ייסו, ויותר הוא לבן מן הסיד ובל' ערבי נקרא אלגיבס.
<b>הערוך ערך גפס</b>
איזו היא מכוה, לקה בגחלת, וברמץ — פי' בלעז פבילא או שיניזא
<b>אפר] חם. [הערוך ערך רמץגא</b>
לקה בעץ, באבן, בגפת — פסולת של זיתים ושל שומשומין.
<b>הערוך ערך גפת</b>
הבלא קדים או חבטא קדים — פי' חמימות קדים או פציעת המכה.
<b>הערוך ערך חבטגא</b>
ליבן שפוד והכהו בו — נדון משום מכות אש, אלמא חבטה קדים — התם נמי דברזא מברז הוא — פי' ברזא — נקב.
<b>הערוך ערך ברזאגא</b>
סכין של ע"ז מותר לשחוט בה מקלקל הוא — פי' שחיטה מפסדת הבהמה כי דמיה בחייה יותר מן השחוטה.
<b>הערוך ערך קלגד</b>
באטמי דקיימו לקורבנא — פי' ירכות שלמות שרוצה לשלח מנחה הפסידן ומנען מלשלח ולא נהנה.
<b>הערוך ערך קרבן</b>
<h2>דף ח:</h2>
דפסק ביה גואזא לע"ז — פי' שחותך בה עצים לע"ז.
<b>הערוך ערך גזגיא</b>
בליתא דפרסא — פי' חתיכה של בגד בלוי.
<b>הערוך ערך בליתא</b>
לא ניסחוף איניש כפלי עילוי בשרא — פי' לא יניח, וי"מ, לא ימשוך כעין סיכוך כסלים ע"ג בשר, שמא יזוב מן לחלוחית החלב שעל הכסלים ויבלעהו הבשר. ומקשינן אם אתה חושש לזה והא בשר שעל הכסלים אסור לעולם כי זב מן החלב ובולעים אותו הכסלים, ופרקינן, קרמא מפסיק בין החלב לבשר.
<b>הערוך ערך סחףגא</b>
אי הכי כי תרצי נמי — "בשלום ובמישור" (מלאכי ב', ו') תרג' בשלמא ובתריצותא. "כאשר הלך דוד אביך בתום לבב וביושר" (מ"א מ', ד') תרג' בקשיטות ליבא ובתריצותא.
<b>הערוך ערך תרץ</b>
<h2>דף ט.</h2>
שהיה דרסה — כבר פי' בע' גרם. "כי לולי התמהמהנו" (בראשית מ"ג, י') תרג' ירו' ארום אילולי דאשהינא. "לא תאחרו אותי" (שם כ"ד, נ"ו).
<b>הערוך ערך שהגא</b>
דרסה, חלדה, הגרמה, ועיקור — כבר פירשנו בע' גרם.
<b>הערוך ערך דרסגא</b>
אמר רב יהודה אמר שמואל, כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו, ואלו הן הלכות שחיטה, שהייה, דרסה, חלדה, הגרמה ועיקור. מאי קא משמע לן כולהו תנינא — פי' אלו כולן שנויות במשנתינו מה בא שמואל ללמדנו, שהייה, דתנן בפ' שני (לקמן ל"ב.) נפלה סכין לאחר שהתחיל השחיטה והגביהה, נפלו כליו והגביהן, השחיז הסכין ועף, ובא חברו ושחט, אם שהה כדי שחיטה אחרת — פסולה. דרסה — דתנן בפ' שני (לקמן ל':) התיז את הראש בבת אחת — פסולה. חלדה — דתנן בפ"ב (ל"ב.) או שהחליד את הסכין תחת סימן השני ופסקו, רב ישבב אומר, נבלה. הגרמה — דתנן בפ"א (י"ח.) השוחט מתוך הטבעת ושייר בה מלא החוט על פני כולה — כשרה, הא לאו הכי — פסולה. עיקור — דתנן בפ"ב (ל"ב.) שחט את הושט ופסק את הגרגרת או שפסק את הגרגרת ואחר כך שחט את הושט וכו' ותו בפ' אותו ואת בנו תנן (פ"א:), השוחט ונתנבלה בידו, הנוחר והמעקר — פטור מאותו ואת בנו, וכן תנן בפ' כסוי הדם (פ"ה.) דפטור מכיסוי הדם. פי' שהייה לאחר שהתחיל לשחוט בוושט אם נפל סכין מידו ושהה קודם שיחזור לגמור את השחיטה כדי שיגביה בהמה אחרת וירביצנה וישחטנה דקה לדקה וגסה לגסה ועוף לעוף בכל הענינים ששהה ביני ביני כשיעור הזה — פסולה, פחות מכאן — כשרה, אבל אם שחט במקצת מן הקנה של בהמה ושהה כשיעור הזה לא חיישינן לה, ואם שחט רובו או חציו ושהה כשיעור הזה — פסולה. ובעוף אין שהייה אלא בושט אבל בגרגרת לא דאי שחט במקצת ושהה לאו כלום הוא. ופסוקת הגרגרת ברובה — פסולה, במה דברים אמורים בבהמה או בעוף שלא ע"י סכין
<b>יפה] אבל אם שחט העוף בסכין יפה אם שחט מקצת ושהה — לא חיישינן, דאי רובו — כשר, ואי חציו —כשר, דמה נפשך אי מחצה על מחצה כרוב הוא שחטיה לרובה דגרגרת וכשרה, ואי מחצה על מחצה אינו כרוב הא לא עבד ולא כלום, וכי שהה כדי שחיטה אחרת וגמר שחיטתו — כשרה. דרסה כיצד, היה שוחט והכביד ידו על הסכין וחתך את הוורידין בבת אחת ולא הוליך ולא הביא — פסולה, ואם הוליך והביא — כשרה. דרסה — לשון כמו דרוסת הארי. חלדה — כגון שהכניס הסכין בין העור לסימנין או בין סימן לסימן אי נמי הוי מזיא או עמרא עילוי אפקותא או רקעתא דמידבק בקירא או בקנדרוג או בסנדרוס ועייל סכינא תותייהו ושחט — פסולה. פי' מזיא — שיער, עמרא — צמר, אפקותא — צואר, קנדרוג — דבק, סנדרוס — עיטרן. [היו ריקועים דקים הרבה ביותר שנעשין מן הברזל ומושחין אותן בששר ומתראה כמו זהב מנאין בו הבנינים והוא לשון ישמעאל]. רקעתא — סמרטוט. מאי לשון חלדה, כחולדה הדרה בעיקרי בתים דמיכסיא. הגרמה — משיפוי כובע ולמעלה — פסולה, למטה — כשרה (לקמן י"ט.). עיקור — היה שוחט ופירכסה הבהמה או שהכה ראשה לארץ ונתעקרו הסימנים פסולה. [הערוך ערך גרםגד</b>
ר' שמעון אומר, אם שהה כדי ביקור... כדי ביקור טבח חכם — פי' בדיקת הסכין.
<b>הערוך ערך בקרגא</b>
<h2>דף י.</h2>
תנן התם בפ"ח בתרומות (מ"ד) שלשה משקין אסורין משום גילוי, המים והיין והחלב.
<b>הערוך ערך שלש</b>
תנן התם, ג' משקין אסורין משום גילוי עד הקשואין והדלועין והאבטיחים והמלפפונות.
<b>הערוך ערך מלפפון</b>
כדי שיצא הרחש ממקום קרוב וישתה — תרג' "שרץ" — ריחשא, כגון הנחש והלטאה וכיוצא בהן.
<b>הערוך ערך רחשגא</b>
<h2>דף יא.</h2>
דלמא פלי לה ובדיק לה — פי' פתח העצם וראה המוח שאין בו נקב... ומניין שהוא לשון בדיקה דכתיב "לא תפאר אחריך" (דברים כ"ד, כ') ומתרגמינן לא תפלי בתרך.
<b>הערוך ערך פלגב</b>
דלייף — פי' מחובר כמו "על שני קצותיו חבר" (שמות ל"ט, ד') תרגם מלפף.
<b>הערוך ערך לף</b>
<h2>דף יג.</h2>
הא אמרה רבי יוחנן חדא זימנא בריש פ' אחרון דמכשירין (פ"ו מ"א) המעלה פירותיו לגג מפני הכנימא — פי' תולעים שבפירות ושמן רצינתא, כדאמרינן (ב"ב צ"א:) בסלמנטון. פ"א, כינים כדכתיב "ותהי הכנם באדם ובבהמה" (שמות ח', י"ג).
<b>הערוך ערך כנמא</b>
<h2>דף יד.</h2>
ומיחל ושותה דברי ר"מ. ס"א, ומתחיל ושותה מיד — פי' הלוקח יין מבין הכותים אומר, ב' לוגין שאני עתיד להפריש תרומה הרי הן בתחתית הנוד וכן המעשר אחריהן, והוא כגון נוד שיש בו ק' לוגין יין והוא בדרך ואין אצלו כלי אחר ושאר יין שבנוד חולין. ורב האי פי' מוהל ושותה כמו "סבאך מהול במים" (ישעיה א', כ"ב). פי' לכשיבקע הנוד בערך בקע.
<b>הערוך ערך חלגא</b>
<h2>דף יד:</h2>
שברי עריבה לצוק לתוכו מקפה — פי' מרק של פולים והוא גריס.
<b>הערוך ערך מקפה</b>
<h2>דף טו.</h2>
עד כאן לא שרי ר"מ אלא במבשל דראוי לכוס — פי' קודם הבישול וכמאן דמבושל קודם השבת הוא, והשתא לא מתקן מידי, אבל בשוחט דאינו ראוי לכוס — פי' קודם שחיטה לא אמרינן דהשתא הוא דמתוקן ואסור אפילו בשוגג. והא מתניתא דשוחט ואמר רב הונא בריה דרב... ונסבין חבריה למימר ר' יהודה היא, הא ר"מ — שרי — פי' דמשמע דסבירא ליה לר"מ (דבר) [דבין] מידי דחזו ליה מאתמול ובין מידי דלא חזי ליה מאתמול הואיל בשוגג, ואכתי איכא למפרך רב מאי טעמא משתיק ליה, ופריק, כי משרי ר"מ בשוחט, כגון שהיה לו חולה מבעוד יום אבל לא היה לו חולה מבעוד יום דלאו דעתיה עילויה מאתמול ואינו ראוי לכוס קודם שחיטה — לא, דעד כאן לא שרי ר"מ אפילו בשלא היה לו חולה אלא במבשל דראוי לכוס קודם בישול דהשתא לא מתקן מידי, אבל בשוחט בשלא היה לו חולה לא אמר הכי.
<b>הערוך ערך כסגיב</b>
<h2>דף טו:</h2>
מ"ט דר' יהודה אסור — פי' והיה לו חולה מבעוד יום דהא שוחט ברשות הוא ובין שוחט ובין מבשל מותר, ומשני, כגון שהיה חולה והבריא בשבת קודם שחיטה, ופלוגתא דר"מ ור' יהודה בשהיה לו חולה מבעוד יום והבריא בשבת, ר"מ סבר, מבשל דראוי לכוס קודם בישול בין היה לו חולה מבעוד יום ובין לא היה לו — מותר, אבל אם היה לו
<b>חולה] מבעוד יום אע"פ שהבריא קודם שחיטה (רב — אוסרה) [דבאיסורא] קא שחט הואיל ודעתיה עילויה מאתמול — מותר, ור' יהודה סבר, היה לו חולה מבעוד יום ושוחט לחולה — מותר ומבשל נמי מותר, אבל אם הבריא לפני השחיטה הואיל ובאיסורא קא עביד — אסור. ואי תיקשי הואיל דסבירא לן לר"מ בשוחט בשלא היה לו חולה — אסור, אמאי לא מוקמינן מתניתין דהשוחט [בשבת] וביוה"כ כר"מ בשלא היה לו חולה, (והתניא) [והתירוץ] כדאמרינן מעיקרא שבת דומיא דיוה"כ מה יוה"כ בין היה לו חולה ובין לא היה לו חולה לא יאכל — אף שבת נמי. ולר"מ הא אמרינן בשהיה לו חולה אע"ג דבאסור קא שחיט — מותר. ואי תקשי לר' יהודה נמי הא סבירא ליה (בשלא היה) [בשהיה] לו חולה מבעוד יום ושחט לו שמותר, ונפרוך נמי שבת דומיא דיוה"כ הא לא (דמי) [אמר] אע"ג דבאיסורא קא שחיט — שרי, דהא [לא] אמר אע"פ שהבריא מותר הואיל והיה לו מבעוד יום, אבל לר' יהודה בהבריא אסור משום שבאסור קא שחט, דסבירא ליה לר' יהודה דכל היכא דבאיסורא קא שחיט אע"פ שהיה לו חולה מבעוד יום מאחר שהבריא — אסור השוחט דיעבד, (ולר' יהודה) [ולר' מאיר] ליכא חלוק דהיכא דאיכא שבאיסורא קא שחיט קא שרי בהבריא, ולדידיה יכלינן למפרק קתני שבת דומיא דיוה"כ אבל לר' יהודה ליכא למפרך מידי. והא דמפלגינן בין מבשל דראוי לכוס ובין שוחט דאין ראוי לכוס. כי הא דאמר רבי אחא ואמרי לה אמר רב יצחק, השוחט לחולה בשבת — פי' שלא היה לו חולה מבעוד יום — אסור לבריא. המבשל לחולה בשבת אע"פ שלא היה לו חולה מבעוד יום — מותר לבריא. מ"ט, האי דראוי לכוס — פי' מבשל ראוי לכוס קודם בשול הואיל דברשות קא מבשל — מותר. אמר רבא, פעמים שהשוחט מותר כגון שהיה לו חולה מבעוד יום דמאתמול דעתיה עילויה, מבשל לחולה — אסור בשלא היה לו חולה מבעוד יום, כגון שקצץ עליו דלעת — פי' שהיה לו דלעת במחובר קצצה לחולה דקציתא היא בשולה וכי האי גוונא אסור אע"ג דראוי לכוס הוא כיון דמחובר הויא ליה, לאו דעתיה עילויה והוי כשוחט ואסור, אבל קיצץ לחולה שהיה מבעוד יום מותר כדין שוחט. לכוס פירוש מלשון הכוסס את החטה. [הערוך ערך כסגיב</b>
במגל יד. גמרא. בשלמא מגל יד לכתחילה — לא דלמא אתי למעבד באידך גיסא — פי' מגל יד עשוי לשבר עצמות ועצים והוא חלק, מגל קציר — עשוי שינים שינים.
<b>הערוך ערך מגלגא</b>
<h2>דף טז.</h2>
השוחט במיכני שחיטתו — כשרה — פי' במיכני דבר המתגלגל בעיגול, כדאמרינן אף הוא עשה מיכני, ומפרש בגמ' (יומא ל"ז.) גלגלא, ומיכני זה לשון יון והוא כגון סולם ששליבותיו עולות בנין שגלגל סביבותיו כמין כבש ומשתפע ועולה כעיגולא, ויש כענין הזה סכין מובלעת בתוך יד הסכין ואינה נראית הסכין אלא זנבה יוצאת מן הקצה התחתונה של יד הסכין, וכשמחזיר בגילגול זנב הסכין ראשה יוצאת מן הקצה האחד, וכל זמן שמתגלגל הזנב בגלגול הריחים הסכין יוצאת בענין הזה, אם היתה הבהמה רבוצה ונתן יד סכין זה בצוארה וסיבב זנב הסכין ויצא הסכין ושחטה כיון שמכח בן אדם נמשך הסכין ושחטה שחיטתו — כשרה, אבל אם היו מים מסבבין את זנב הסכין כעין סדנא דפחרא שהוא כגון גלגל של יוצרים, ואם מכח המים יצא הסכין ושחט, כיון דלא מכח אדם שחטה שחיטתו פסולה, כדתנן (לקמן ל"א.) נפלה הסכין ושחטה ואע"פ ששחטה כדרכה שחיטתה פסולה, ואם מכח בן אדם נפלה הסכין ושחטה שחיטתו כשרה זה פי' מיכני וסדנא דפחרא וסדנא דמיא. סדנא דפחרא — הוא גלגל היוצר שגלגלו ע"י אדם. וסדנא דמיא — כגון הריחים של מים. פי' כח ראשון — אתי מכח אדם וכדרב פפא — הא דרב פפא באלו הן הנשרפין (סנהדרין ע"ז:) זהו פי' ר"ח זצ"ל.
<b>הערוך ערך מכנה</b>
השוחט במוכני שחיטתו כשרה. והתניא שחיטתו פסולה, לא קשיא הא — בסדנא דמיא, הא — בסדנא דפחרא — כבר פי' בע' מוכני.
<b>הערוך ערך סדןגג</b>
האי דכפתיה לחבריה ואשקיל עליה בדקא — פי' פתח מיא בארעיה ואתמלי ההוא אתרא מיא.
<b>הערוך ערך בדקגב</b>
א"ל ו' דכתיבא אאופתא קאמר — פי' אופתא — עיקר חריות של דקל מתקרע מעט מעט קרעים ארוכין, וכשכותב עליהן ו' נכנס בתוך הקרע ואינו ניכר מקומו, והכי קאמר כלומר אין בדבריו כלום. פ"א, סדיקין נראין כמין ו' והן אינן ווין ואין בהן ממש.
<b>הערוך ערך ו"ו</b>
<h2>דף טז:</h2>
אמר רב פפא, בסימוניא דאגמא — פי' גאון סימוניא דאגמא — קניא שכאכא שמו, ומהלך במים על הארץ וקרומיתו משונה וחדה ואינה מתפגמת ומתחככת כשאר הקנים, לפיכך השוחט בה שחיטתו כשרה. פ"א, בסימניתא דאגמא כלומר ברוחב עלה שגדל באגמא כלומר דדומה
<b>כגון] לשקא בלעז. [הערוך ערך סמניא</b>
המקנח בדבר שהאור שולט בו שניו נושרות — ובעשבים יבשים וקרומית של קנה אור שולט בהן במהרה.
<b>הערוך ערך שןגא</b>
<h2>דף יז.</h2>
"ובתים מלאים כל טוב" (דברים ו', י"א) קותלי דחזירי — פי' בלעז פכיש. פ"א של גאון, חתיכות של בשר שמן מבשר חזיר שעושין אותו עם קמח וסולת ונקרא קתל ובטיית כותל.
<b>הערוך ערך קתל</b>
<h2>דף יז:</h2>
אוגרת — פסולה — ומפורש משני צדדים היא האוגרת.
<b>הערוך ערך אוגרת</b>
מסכסכת — כשרה — מסכסכת מצד אחד.
<b>הערוך ערך מסכסכת</b>
סכין עולה ויורד — מותר לשחוט בו — פי' שקצותיה רחבות ואמצעיתה צר זו היא עולה ויורדת והוא שפיה חלק ואין בו פגימה כלל.
<b>הערוך ערך עלגא</b>
דמיא לססא מאי — פי' הענף שבראש השבלת הנראין כמו מחטין ארוכין עומדין ואינן חלקים אלא בולטות מהן כעין שינים דקות מאוד ונקראין מלעין, וכבר פירשנוהו במקומו.
<b>הערוך ערך ססא</b>
אבשרא ואטופרא — צפרן — תרג' טופרא.
<b>הערוך ערך טפרגא</b>
<h2>דף יח.</h2>
כדי שתחגור בה את הציפורן — פי' חגירה מלשון פסח שהוא חגר, והוא כמו רגל המהלכת במישור כשמגעת בחריץ נחגרת. וצריכה בדיקה אבשרא ואטופרא של אצבע ותלת רוחתא דסכינא שהן חידודה וצדדיה. "כבד פה וכבד לשון" (שמות ד', י') תר"י חגר פום וחגר ממלל. "ערל שפתים" (שם ו', י"ב) תרג' ירוש' חגר ממלל.
<b>הערוך ערך חגרגב</b>
דתלי ביה טופלי — פי' יש לו טף ותלויים עליו לזונם ועיינו במילתיה לאהדורי בלחוד, אבל לשמותיה לאכרוזי אבישריה אע"פ דנמצאת יפה — עבדינן ביה.
<b>הערוך ערך טפלגד</b>
<h2>דף יח:</h2>
נהרא ונהרא פשטיה — פי' לפי שרב נחמן היה בנהרדעא ורב יוסף בפום בדיתא, וכך אמר לו רב יוסף, בני נהר נהר ומה שנפשט בו ומה שנהגו בו שם נהגו בו היתר וכאן נהגו בו איסור.
<b>הערוך ערך נהרגב</b>
ריש לקיש אכשר בחודא דכובעא — פי' בחידוד הגולגולת שהיא למעלה מטבעת הגדולה.
<b>הערוך ערך חדגב</b>
ר"ל אכשר בחודי דכובעא, קרי עליה ר' יוחנן, גייסא וגייסא — פי' ר"ח... גייסא גייסא... קרוב קרוב לראש מלשון לבו גס בה, ופירושו לבו קרוב לה וכן כל גס בתלת ענין פתרונו אחד הוא לכל, והמשכילים יבינו.
<b>הערוך ערך גסגב</b>
פגע בחיטי — טרפה — פי' חיטי נקודות קטנות כמין חיטי שיש למעלה מטבעת הגדולה ונקראות חיטי. פי' פגע ולא נגע בהן ונשארו כמו שהן ושחט מלמטה. פגע ונגע בהן חתך מהן מקצת ושייר מקצת וזהו שייר בחיטי.
<b>הערוך ערך חטגה</b>
א"ל רבינא לרב אשי, אמר לי רב שמן מסכרא, איקלע מר זוטרא לאתרין ודרש —פי' מקום.
<b>הערוך ערך סכרא</b>
<h2>דף יט.</h2>
והלכתא משפוי כובע ולמטה — כשרה — פי' כמין כובע בפי הקנה ואינו בשר אלא הוא לבן כגון הסחוסין ומונח עליהם כגון עלה של הדס ומפסיק בינו לבין הוושט כשגועה.
<b>הערוך ערך שפוי</b>
א"ל, לא חלק ידענא ולא בלק ידענא — פי' רב האי גאון, אנשים של פחת הן. ורב חננאל פי' כמו משל אמר לו זה אתה שואלני כמי עשית לא כפלוני ולא כפלוני, הללו שאתה מזכירם איני יודע טעמם, אנא שמעתא ידענא וכו'. ורבינו גרשום פי', מה דאמרת לרבנן צריך לחלק הטבעת ואין השחיטה כשרה אי שחט למעלה מן הטבעת ולר' יוסי ברבי יהודה דאמר אע"פ שמבלק הטבעת דשחט מקצת בטבעת ומקצת למעלה היכי דמי ששחט ושייר על פני רובו ולא ידענא בלק לשון מבולק דבר המתקלקל.
<b>הערוך ערך חלק</b>
<h2>דף יט:</h2>
שחיטה מפורעת — כלומר פתוחה.
<b>הערוך ערך פרע</b>
קרי עליה גוי גוי.
<b>הערוך ערך שערגב אחרי סער</b>
המולק מן העורף — פי' ר"ח ז"ל, עורף הוא קצת הגלגלת שעל הצואר, והן נקראין, פני הגלגלת — הפנים, ואחרי הגלגלת — נקרא העורף, ושניהם בגלגלת. פי' "ממול ערפו" (ויקרא ה', ח') ממול הרואה את העורף והוא אחורי הצואר שכנגד העורף.
<b>הערוך ערך ערף</b>
כל העורף כשר למליקה וכל הצואר כשר לשחיטה — פי' הצואר היינו הגרון.
<b>הערוך ערך צואר</b>
<h2>דף כ:</h2>
מפני שהוא דורס.
<b>הערוך ערך דרסגא</b>
קסבר מאי חלדה כחולדה הדרה בעיקרי בתים דמיכסי הכא הא קא מיגלי — וכבר פירשנו דין חלדה בע' גרם.
<b>הערוך ערך חלדגא</b>
<h2>דף כא.</h2>
כיצד מולק חטאת העוף — חותך שדרה ומפרקתה בלא רוב בשר, הגיע לוושט או לקנה, חותך סימן אחד או רובו ורוב בשר עמו, ובעולה שנים או רוב שנים.
<b>הערוך ערך מלקגא</b>
מפרקת — פי' עצם של צואר, כדכתיב "ותשבר מפרקתו" (ש"א ד', י"ח).
<b>הערוך ערך מפרקת</b>
אמר חזקיה, עשאה גסטרא — נבלה — פי' חותכה לשנים חציה נופלת בכאן וחציה נופלת בכאן [כי עיקר גסטרא כלי שנחלק לשנים].
<b>הערוך ערך גסטריגא</b>
<h2>דף כב.</h2>
תחילת הציהוב — בזה ובזה פסול — פי' ציהוב כדכתיב "שער צהוב" (ויקרא י"ג, ל') והוא קרוב לגוון הזהוב.
<b>הערוך ערך צהבגא</b>
<h2>דף כב:</h2>
מאימתי בני יונה כשרין, משיעלעלו הוא תני לה והוא אמר לה, "ואפרוחיו יעלעלו דם" (איוב ל"ט, ל') אימתי, אמר אביי, מכי שמיט גדפא ואתי מיניה דמא.
<b>הערוך ערך עלעל</b>
<h2>דף כג.</h2>
דתנן בריש פרה (פ"א מ"ג) הקריבו מביא עליו נסכי איל ואין עולה לו מזבחו. ואמר ר' יוחנן, "או לאיל" (במדבר ט"ו, י"א) לרבות את הפלגס — פי' פלגס בינוני שהוא בן י"ג חודש יצא מכלל כבש ולכלל איל לא בא, כלומר פלג ממוצע בין זה לזה ואינו כשר לא לזה ולא לזה.
<b>הערוך ערך פלגגא</b>
<h2>דף כד:</h2>
א"ר חנינא, עד שירתת — פי' אינו יכול לעמוד בחזקה אלא ברתת וברעד אברים מלשון "רתת" (הושע י"ג, א').
<b>הערוך ערך רתגג</b>
בעל קרי שטבל ולא הטיל מים, כשיטיל מים — טמא. ר' יוסי אומר, בחולה ובזקן — טמא, בילד ובבריא — טהור — פי' אם טבל בעל קרי ולא השתין קודם טבילה, יהא טהור עד שישתין, ובשעה שישתין נטמא כבתחילה וצריך לטבול שנית, וזה הדבר בזקנים ובחולים שלא תצא מהן ש"ז בכח, אבל הבחור אינו כן שאם טבל קודם שהשתין — נטהר. פי' בריא שאינו חולה ולא שכיב מרע, ובגמ'... נתנו חכמים שיעור לחולה לזקן ולילד דאמר ר' יוסי, בילד — טהור, בחולה ובזקן — טמא, בילד עד כמה... כל זמן שעומד על רגלו אחת ונועל מנעלו. ובזקן עד שירתת, עד אימת, א"ר חנינא, כל זמן שעומד על רגלו אחת וחולץ מנעל ונועל מנעל.
<b>הערוך ערך ברגה</b>
ת"ר, נתמלא זקנו ראוי ליעשות שליח צבור ולירד לפני התיבה ולישא את כפיו.
<b>הערוך ערך שלחגא</b>
<h2>דף כה.</h2>
"תוכו" ולא תוך תוכו, ואפילו כלי שטף מציל — פי' הן כלי עץ שנאמר "וכל כלי עץ ישטף במים" (ויקרא ט"ו, י"ב) כמו כן כלי נחושת שנאמר "ואם בכלי נחשת בשלה ומורק ושטף במים" (ויקרא ו', כ"א).
<b>הערוך ערך שטףגא</b>
גולמי כלי עץ — טמאין, פשוטיהן — טהורין, גולמי כלי מתכות — טהורין, פשוטיהן — טמאין וכו' — פי' כל כלי שהוא מוכן להתחיל להיעשות ועדיין לא נעשה שמו גלם, כדאמרינן ואלו הן גולמי כלי מתכות הן טהורין כל העומד לשוף, וכן אדם שלא נזרקה בו נשמה שמו גולם מלשון "גלמי ראו עיניך" (תהלים קל"ט, ט"ז).
<b>הערוך ערך גלםגא</b>
כל שעתיד לשוף.
<b>שףגא]. לשבץ, לגדר, לכרכם, להטיח בטונס — פי' ענין "ושבצת" (שמות כ"ח, ל"ט). [הערוך ערך שבץ</b>
לשבץ, לגרר, ולכרכם, ולהטיח.
<b>הערוך ערך כרכום</b>
להטיח בטונס — פי' שטוחין אותו להיות אדום.
<b>הערוך ערך טנסגא</b>
מחוסר כן או אוזן או אוגן — פי' כמו אזנים יש לכלי אלא שהאוזן יוצא מגוף הכלי והאוגן הוא דבר שאין מן הכלי אלא מסובב עליו, ויצא פי' מן "מחולות" (שמות ל"ב, י"ט) דמתרגמינין חינגין. וי"מ מסגרת של כלי וכולן ענין אחד הן.
<b>הערוך ערך אגןגא</b>
מחוסר חטיטה — טהור, פשיטא, לא צריכא דחט קפיזא בקבא — פי' זה העץ כוונתו לחקוק בו קב וחקק בו קפיזה ורוצה להשלימו לקב כיון שאין רצונו לקפיזה אלא לקב, אחר כוונתו הולכין וחטיטת קפיזה אינה חשובה חטיטה.
<b>הערוך ערך חטגו</b>
<h2>דף כה:</h2>
החייב בשקדים המרים — פטור במתוקים — פי' מרים נאכלין כשהן קטנים נגדלו אינן נאכלין למען כי נתגברה מרירותן ולפיכך אינן חייבין במעשר עד שיגדילו.
<b>הערוך ערך שקדגב</b>
האחין השותפין שחייבין בקולבון — פטורין ממעשר בהמה, ושחייבין במעשר בהמה — פטורין מן הקולבון, וכמה הוא קולבון — מעה כסף דברי ר"מ, וחכ"א, חצי — פי' האחין השותפין שחייבין בקולבון פטורין ממעשר בהמה, והן שכבר חלקו, כדתנן בבכורות בפ' אחרון חלקו וחזרו ונשתתפו חייבין בקולבון ופטורין ממעשר בהמה. פי' חייבין בקולבון, דכיון דחלקו נעשו כרחוקין, ותנן השוקל על ידו ועל יד חבירו — חייב בקולבון ופטורין ממעשר בהמה, דכיון דחלקו נעשו כלקוחות ותנן (בכורות נ"ה:) הלוקח או שניתן לו במתנה — פטור ממעשר בהמה, ושחייבין במעשר בהמה שעדיין לא חלקו וירשו בהמה או קנו ועדיין לא חלקו — חייבין במעשר בהמה, דתנן קנו בתפיסת הבית — חייבין, ואם לאו — פטורין, ופטורין מן הקולבון כי מממון אחד הביאו הסלע כי עדיין לא חלקו. כך היתה חובת קולבון אם היו אחין לא חלקו וקנו מתפיסת הבית אם הביאו שניהם סלע — פטורין מן הקולבון, ואמרינן התם בבכורות פטורים בזה ובזה שחלקו בבהמה ולא חלקו בכספין ואע"פ שחלקו בבהמה גלו דעתיהו דלמפלגי קיימי וליחייבו בקולבון קא משמע לן.
<b>הערוך ערך קלבון</b>
<h2>דף כו.</h2>
דתנן, ג' לוגין מים חסר קרטוב שנפל לתוכן קורטוב יין ומראהו כמראה יין — קורטוב פי' אחד משמונה בשמינית בלוג.
<b>הערוך ערך קרטב</b>
<h2>דף כו:</h2>
איידי דיקירי מיא שכני לתתאי ופירא קפי מלמעלה — פי' קפי — צף.
<b>הערוך ערך קףגד</b>
יום טוב שחל להיות באמצע השבת, אומר, המבדיל בין יום השביעי לששת ימי המעשה. מ"ט — סדר הבדלות הוא מונה.
<b>הערוך ערך בדל</b>
<h2>דף כז.</h2>
ר' יהודה אומר, עד שישחוט את הוורידין — פי' חוטין דקין שהן מלאין דם וסמוכים לושט.
<b>הערוך ערך ורידין</b>
במקום ששח חטהו — פי' מלשון "שחי ונעבורה" (ישעיה נ"א, כ"ז).
<b>הערוך ערך שחגב</b>
"ושחט את בן הבקר" (ויקרא א', ה') — מקום ששח חטיהו, ומאי משמע דהאי חטיהו לישנא דדיכוי הוא, דכתיב, "תחטאני באזוב ואטהר" (תהלים נ"א, ט').
<b>הערוך ערך חטגב</b>
שהייה, דרסה, חלדה, הגרמה, ועיקור — מוסבר לעיל (ט'.) בע' גרם. דלא לשוייה גיסטרא — פי' חותכה לשנים חציה נופלת בכאן וחציה נופלת בכאן.
<b>הערוך ערך גסטרי</b>
רב יימר אמר, אמר קרא "וזבחת" (דברים י"ב, כ"א) — ממקום שזב חתיהו — ומפרש זב ע"י חיתוי בעינן, כלומר מן הצואר בסימנין יזוב הדם.
<b>הערוך ערך זבגא</b>
<h2>דף כז:</h2>
חופה את הפדר על בית השחיטה ומעליהו וזהו דרך כבודו של מעלה.
<b>הערוך ערך פדר</b>
עוף שנברא מן הרקק הכשרו בסימן אחד. אמר שמואל קפוטקאה, תדע, שהרי עופות יש להן קשקשין כדגים — פי' רקק מים שהיא קרובה לארץ. פ"א של ר"ח, רקק מים שאין בהן י' טפחים, כדתנן בהזורק (שבת ק':) רקק מים פחות מעשרה טפחים ואע"פ שיש שם מים פחות מי' טפחים הן חשובין כיבשה, ופי' רקק כמו רוק של פה מה רוק מעט מכל ליחה שבגוף כך הרקק מעט מכל מים שבים.
<b>הערוך ערך רקגג</b>
עוף שנברא מן הרקק הכשרו בסימן אחד תדע שיש ברגליו קשקשין כדגים.
<b>הערוך ערך קשקשגה</b>
<h2>דף כח.</h2>
מאי לאו בעוף דקא בעי לדמיה ליניכא, לא, בחיה דקא בעי לדמיה ללכא — פי' דם העוף שעושין אותו להמית התולעת שגדל בפשתן, ויש מפרשין, התולעת הזה כשיריח דם העוף בורח מן הפשתן, ודם החיה עושין אותו לצבע לכא, סם שמו לכא, ודם החיה מחזק אותו הגוון ועוד מפורש בערך אנבא.
<b>הערוך ערך יניכא</b>
דבעי לדמיה ללכא — כבר פירשנו בע' יניכא.
<b>הערוך ערך לכאגב</b>
מפרקת — פי' עצם של צואר כדכתיב, "ותשבר מפרקתו" (ש"א, י"ח).
<b>הערוך ערך מפרקת</b>
ההוא בר אווזא דהוה בי רבא, אתא כי ממסמס קועיה דמא.
<b>הערוך ערך מסמסגב</b>
כי אתי ממסמס קועיה דמא — פי' גרון.
<b>הערוך ערך קע</b>
<h2>דף כט.</h2>
קרצו ומירק אחר שחיטה — גמרא (יומא ל"ב:) מאי קרצו, אמר עולא, לישנא דקטלא כדכתיב, "קרץ מצפון בא בא" (ירמיה מ"ו, כ').
<b>הערוך ערך קרץגא</b>
קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו — פירוש מצוה להשלים בשחיטה מיעוט סימנים שנשארו שלא ישאר כלום.
<b>הערוך ערך מרקגא</b>
<h2>דף ל.</h2>
שחיטה מפורעת — כלומר פתוחה.
<b>הערוך ערך פרע</b>
<h2>דף ל:</h2>
אין חוששין שמא ידרוסו זה על זה — פי' שמא ישענו על הסכין בכחם הואיל והן שנים ויחתכו הסימנין קודם שיוליכו ושיביאו הסכין.
<b>הערוך ערך דרסגא</b>
שחיטה העשויה כקולמוס — פי' כגון ששחט במקום אחד ושפיה לסכין ואתא לצואר דהוה ליה כקולמוס. פ"א, שחט הושט למעלה ועקם הסכין שבידו וחתך העור ועלה ושחט כקנה שהוא כקולמוס הסופר. "עט שקר סופרים" (ירמיה ח', ח') תרג' קלמוס דשקר למזייפא.
<b>הערוך ערך קולמוס</b>
התיז את הראש בבת אחת מנהני מילי, אמר קרא, "חץ שחוט" (ירמיה ל"ט, ו') — פי' משוך כמו חוט, צריך להוליך ולהביא הסכין על הצואר ואם לא הוליך והביא זו היא דרסה ופסולה.
<b>הערוך ערך שחט</b>
באיזמל — "יקרעה בתער הסופר" (ירמיה ל"ו, כ"ג) תרג' באזמל ספרא.
<b>הערוך ערך איזמל</b>
אפילו כל שהוא ואפילו באיזמל — כשרה — פי' ר"ח זצ"ל, סכין של שחיטה צריך להיות ארוך כמלא צואר של בהמה וחוץ לצואר כמלא צואר. והא דתנן אפילו כל שהוא ואפילו באיזמל, בעוף שצוארו דק אבל בהמה לא.
<b>הערוך ערך סכיןגא</b>
<h2>דף לא.</h2>
דמזמין ליה לכוליה עפרא דפקתא — פי' כמו שדה או רחוב.
<b>הערוך ערך פקתא</b>
לאיסור כרת התרת לאיסור לאו לא כ"ש — פי' ר"ח ז"ל, שניהן בידי שמים עון מיתה פחות מעון כרת כי הכרת הוא ובניו והמיתה הוא ולא בניו, ומצאנו סיוע לדבריו בר"ג דפ' הבא על יבמתו (יבמות נ"ה.) ואנו עתידין לפרשו בעזרת העוזר בע' ער.
<b>הערוך ערך כרתגב</b>
<h2>דף לא:</h2>
מהו דתימא נגזר משום חרדלית של גשמים — תניא בתוספת מקואות פ"ד איזהו חרדלית, מי גשמים הבאים מן המדרון, פי' מדרון הוא קטפרס והוא מורד ההר, כדכתיב "הם במורד בית חורון" (יהושע י', י"א). ועיקר הדיבור הרדלית שנדלו מן מורד ההר לתוך עוקת קטנה שהיא חפירה. פ"א, כשמתקבצין מי גשמים נקרא חרדלית של גשמים והוא כשלולית.
<b>הערוך ערך חרדלית</b>
מטבילין בראשין ואין מטבילין בכיפין — פי' שני ראשי הגל המחוברין במי הים כיפים אמצעית הגל העשוי ככיפה כדתניא מטבילין בראשין ואין מטבילין בכיפים לפי שאין מטבילין באויר.
<b>הערוך ערך כףגיא</b>
<h2>דף לב.</h2>
נפלה סכין לאחר שהתחיל השחיטה והגביה, נפלו כליו והגביהן השחיז הסכין ועף ובא חברו ושחט, אם שהה כדי שחיטה אחרת — פסולה.
<b>הערוך ערך גרםגד</b>
השחיז את הסכין — "חרבו ילטוש" (תהלים ז', י"ג) תרג' סייפיה ישחיז.
<b>הערוך ערך שחז</b>
ר' שמעון אומר, אם שהה כדי ביקור — ובגמ' כדי ביקור טבח חכם פי' בדיקת הסכין.
<b>הערוך ערך בקרגא</b>
אמר להו רב, לא הוה בדיחנא ביה בחביבי דאישייליה — פי' דודי "דוד אהרן" (ויקרא י', ד') תר"י חביבא דאהרן. "ואיש אשר ישכב את דודתו" (שם כ', כ') תרג' חביבאה. "דודתך היא" (שם י"ח, י"ד).
<b>א"ב. כן תרג' דוד אהרן ותרג' יוכבד דודתו (שמות ו', כ') חביבתיה, אבל תרג' אשר ישכב את דודתו בנוסחאות שלנו — אתת אחבוי, דודתך היא — אתת אחבוך]. [הערוך ערך חביב</b>
שחט את הושט.
<b>הערוך ערך ושטגא</b>
שחט את הושט ופסק את הגרגרת — פי' הוא הקנה.
<b>הערוך ערך גרגרת</b>
או שחט אחד מהן והמתין לה עד שמתה — "ואליהו חכה" (איוב ל"ב, ד') תרג' ואליהו מתן.
<b>הערוך ערך מתןגב</b>
<h2>דף לד:</h2>
איתיביה רב המנונא לעולא מהא דתנן בפ"ב בטהרות (מ"ג) הראשון שבחולין — טמא ומטמא, השני — (פסול) [פוסל] ולא מטמא, הג' — נאכל בנזיד הדמע — פי' תבשיל שיש בו שמן של תרומה כי התרומה שנתערבה בחולין נקראת דמע.
<b>הערוך ערך זד</b>
הנח לנזיד הדמע דליכא כזית בכדי אכילת פרס — פי' נזיד הדמע — תבשיל שיש בו שמן של תרומה, כי התרומה שנתערבה בחולין נקראת דמע ותנן בפ' האשה שהיא כובשת ירק (טהרות פ"ב מ"ג) הראשון שבחולין — טמא ומטמא, השני — פוסל ולא מטמא, והשלישי — נאכל בנזיד הדמע, ומקשינן, אי אמרת שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה פסלי גופיה מלאכול בתרומה, היכי ספינן ליה מידי דפסיל גופיה מלאכול בתרומה הלא נזיד הדמע יש בו שמן של תרומה, ופרקינן, נזיד הדמע אין כזית שמן של תרומה במקפה של חולין בכדי אכילת פרס לא משכחת לה, וזה מפורש בגמ' דפ' ואלו עוברין בפסחים (מ"ד) וכו'.
<b>הערוך ערך פרסגא</b>
<h2>דף לו.</h2>
תנא דבי ר' ישמעאל, "ודם חללים ישתה" (במדבר כ"ג, כ"ד) — פרט לדם קילוח שאינו מכשיר את הזרעים — פי' (אם)
<b>אין] דם הנהרג חשוב כמשקה להכשיר את הזרעים, כדכתיב "וכי יותן מים על זרע" (ויקרא י"א, ל"ח) אלא בעת שנעשה חלל בעת יציאת נשמה, כדכתיב "ודם חללים ישתה", אבל המקלח כמרזב ועוד נשמתו בו אינו מכשיר. [הערוך ערך קלחגב</b>
דבעי ר"ל צריד של מנחות מונין בו ראשון ושני — פי' מנחה יבשה שאינה בלולה. פ"א, פסולת הסולת כגון סובין וכיוצא בו.
<b>הערוך ערך צרד</b>
חבת הקדש — פי' חיבת הקודש משויא להו לשאינן מוכשרין כמוכשרין ולשאינן ראויין לאכילה כראויין לאכילה.
<b>הערוך ערך חבגא</b>
<h2>דף לו:</h2>
בית מטבחיא — פי' דם ומים מצויין בבית המטבחיים תמיד.
<b>הערוך ערך ביתגדבח</b>
משקי בית מטבחיא לא דיין שהן דכן אלא שאין מכשירין — תרג' "טהור" — דכי.
<b>הערוך ערך דךגב</b>
<h2>דף לז.</h2>
השוחט את המסוכנת, רבן גמליאל אומר, עד שתפרכס ביד — פי' מסוכן — חולה הקרוב למיתה.
<b>הערוך ערך סכן</b>
עד שתפרכס ביד וברגל — פי' מתנדנדין ומתנענעין.
<b>הערוך ערך פרכס</b>
ר' אליעזר אומר, דייה אם זינקה — פי' זינוק כמו קילוח מן "יזנק מן הבשן" (דברים ל"ג, כ"ב).
<b>הערוך ערך זנק</b>
או עד שתכשכש בזנבה.
<b>הערוך ערך כשגד</b>
<h2>דף לז:</h2>
מסוכנת דשריא מהכא... "וחלב נבלה וחלב טרפה" (ויקרא ז', כ"ד) חלב חלב למה לי... זו היא שאין חלבה חלוק מבשרה, ואי זו, זו מסוכנת — פי' זו היא שאין חלבה חלוק מבשרה אלא הכל אסור וכל שכן החלב. יש לך אחרת כיוצא בה חולה וסופה למות שנשחטה חלבה אסור ובשרה מותר.
<b>הערוך ערך דםגג</b>
"נבלה וטרפה לא אכלתי" (יחזקאל ד', י"ד) שלא אכלתי בשר כוס כוס מעולם — פי' מהר שחוט אותה קודם שתמות והיינו מסוכנת דאין צדין (ביצה כ"ה:) והיא כגון גוססת.
<b>הערוך ערך כסגי</b>
ואפילו אוכלת בקעיות — פי' חתיכות של עצים.
<b>הערוך ערך בקעגג</b>
<h2>דף לח.</h2>
כשכשה באזניה — הרי זה פירכוס.
<b>הערוך ערך כשגד</b>
גועה בשעת שחיטה — אין זה פירכוס — פי' מלשון "אם יגעה שור על בלילו" (איוב ו', ה').
<b>הערוך ערך גע</b>
רעי ארעי לא קשיא, כאן — בשותתת, כאן — במתרזת — פי' רעי שותת ויורד על ירכות של בהמה בלא כח, כגון מי הגג הנמשכין ויורדין דרך הכותל.
<b>הערוך ערך שתגד</b>
כאן — בשותתת, כאן במתרזת — פי' שהטילה ריעי כגון קילוח בכח הרוח.
<b>הערוך ערך תרז</b>
<h2>דף לח:</h2>
"שור או כשב" (ויקרא כ"ב, כ"ז) — פרט לכלאים, "או עז" — פרט לנדמה — ומאי ניהו נדמה הנולד מן התישה ודומה לכבש או הנולד מן הכבשה ודומה לתייש.
<b>הערוך ערך דםגד</b>
אלא פשיטא זה פירש למיתה וזה פירש לחיים.
<b>הערוך ערך פרוש</b>
אפילו לא רפרף אלא בגפו. ס"א אלא בעינו — מענין כהרף עין.
<b>הערוך ערך רפרףגא</b>
<h2>דף לט:</h2>
אי איניש אלמא דלא מצי מדחי ליה — אסיר ואי לא — אמר ליה, רישיך והר — פי' אם הגוי אלם שיאמר זו הבהמה מכרת לי וישראל אינו יכול לדחותו לבהמה אחרת, נעשית כאילו יש לגוי שותפות בגויה ואסור, אבל אם אין הגוי אלם ויכול ישראל לדחותו לבהמה אחרת — מותר.
<b>הערוך ערך רשגב</b>
<h2>דף מ.</h2>
הא — דאמר להר, הא — דאמר לגדא דהר — פי' לשד ההר כגון ערסא דגדא — מטה עשויה לשד שבבית כגון מזל או כוכב.
<b>הערוך ערך גדגא</b>
<h2>דף מא.</h2>
אבל שוחט הוא לתוך אוגן של מים — פי' כגון ספל שלשין בו מלשון "וישם באגנות" (שמות כ"ד, ו').
<b>הערוך ערך אגןגב</b>
אבל שוחט הוא לתוך עוגל של מים ס"א תוך אוגן וכבר פירשנוה בע' אגן.
<b>הערוך ערך עגלגו</b>
ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את המינים — פי' שלא יעשה מעשה ע"ז מן "ולא תלכו בחוקות הגוי" (ויקרא כ', כ"ג).
<b>הערוך ערך חקגב</b>
<h2>דף מא:</h2>
לתוך אוגן של מים נמי אמרו לבבואה קא שחיט — בילמדנו באחרי מות אשר ישחט שור, אין שוחטין לתוך המים ולא לתוך הנהרות, למה, שהוא עובד בבואה, אתה מוצא בימי גדעון שהיו עובדים את הבבואה שבאותן המים שכרעו על ברכיהם (שופטים ז', ח') היו עובדין לבבואה — פי' הצל שהיו רואים במים
<b>הערוך ערך בבואה</b>
אמר רבא, בעכורין שנו — אינו צלול.
<b>הערוך ערך עכרגא</b>
<h2>דף מב.</h2>
נשברה השזרה — פי' העצה כדמתרגמינן "לעמת העצה" (ויקרא ג', ט') לקביל שיזרתא... ושזרה היא שדרה.
<b>הערוך ערך שזרגב</b>
ניקבו הדקין — פי' בני מעיין הקטנים.
<b>הערוך ערך דקגא</b>
הכרס הפנימי שניקבה או שנקרע רוב החיצונה — פי' הכרס הפנימית — הוא הכרס עצמו, החיצונה — הוא הבשר ממש וי"א הוא ראש הכרס.
<b>הערוך ערך כרסגא</b>
המסס ובית הכוסות — פי' אסטומכא, לפי שמעכלת המאכל נקרא המסס כמו "והיה כמסוס נוסס" (ישעיה י', י"ח) ויש מפרשים, הקיבה שבה המסו.
<b>הערוך ערך מסס</b>
דרוסת הנץ — בלעז אשטורי.
<b>הערוך ערך נץגד</b>
דרוסת הגז בעוף הגס — פי' יש אומרים שהוא הינשוף, ויש שקורין אותו בלעז פלקון.
<b>הערוך ערך גזגא</b>
דרוסת הארי — בגסה, דרוסת הגס בעוף הגס — פי' עוף הגדול כמו הנשר והדומה לו.
<b>הערוך ערך גסגא</b>
<h2>דף מב:</h2>
האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה — טרפה — פי' בוכנא דהיא באסיתא של ירך שזז ונמשך ממקומו. שף מלשון "שפיפון עלי אורח" (בראשית מ"ט, י"ז) שהוא נחש וזז ודולג תמיד.
<b>הערוך ערך בקא</b>
האי בוכנא דשף מדוכתיה — טרפה.
<b>הערוך ערך פטםגב</b>
האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה.
<b>הערוך ערך שףגטו</b>
אמר שמואל, סימנין שנידלדלו ברובן —
<b>טרפה]... הכא דאידלדלו אידלדולי — פי' נדלדל נתפרק ונשאר תלוי כדתנן (לקמן קכ"ז.) האבר והבשר המדולדלין. [הערוך ערך דלגד</b>
הגולגולת שנחבסה ברובה — טרפה — פי' נכווצה ונשתברה.
<b>הערוך ערך חבס</b>
<h2>דף מג.</h2>
וושט דאכלה ביה ופעיא ביה — פי' גועה מלשון "כיולדה אפעה" (ישעיה מ"ב, י"ד).
<b>הערוך ערך פעגא</b>
ושט דאכלה ביה ופעיא ביה גמדא ליה ומתחא ליה — פי' מקויץ ליה ופשיט ליה.
<b>הערוך ערך גמדגא</b>
<h2>דף מג:</h2>
אפכיה... ובדקיה ואשכח עליה תרי קורטי דמא — פי' קורטא מלשון קורט של לבונה.
<b>הערוך ערך קרטגב</b>
אמר עולא, ישב לה קוץ בושט — אין חוששין לה שמא הבריא — פי' הבריא — יצא לחוץ, כדמתרגמינן חוץ —ברא.
<b>הערוך ערך ברגד</b>
אי זה תרבץ הוושט... אמר ר' יונה אמר ר' זירא, מבלעתא.
<b>הערוך ערך תרבץגב</b>
איזהו וושט עצמו — כל שחתכו וקוווץ — פי' ענין צמיחה וכבר פי' ענין הזה בע' כווץ.
<b>הערוך ערך קווץגא</b>
איזהו ושט עצמו — כל שחותכו וכווץ. יונה א"ר ירמיה, מבלעתא — פי' בית הבליעה. וכמה א"ר אוויא, פחות משערתא ועדיף מחיטתא.
<b>הערוך ערך בלע</b>
<h2>דף מד.</h2>
עד שישעיר ושט — פי' עד אותו מקום שמולגין הכרס מפני השער שמגרדין ושט עד ולא עד בכלל. פירוש אחר, ישעיר כוין רונציר בלע"ז.
<b>הערוך ערך שערגבגאחריגסער</b>
לא קשיא, הא — דאיתעקור איתעקורי, הא — דאיגום איגומי — פי' נתעכלו כדאמרינן גוממו עם השופי
<b>הערוך ערך גםגא</b>
התם דאיקפל איקפולי — פי' שניקבו ונקפלו, הכא נדלדלו והן מעורין בבשר אלא דאיפרוק איפרוקי הושט מן הקנה כדאמר והוא דאיפרוק מהדדי ועומדין.
<b>הערוך ערך קפלגג</b>
<h2>דף מד:</h2>
כל מי שקרא ושנה ושמש ת"ח ורואה טרפה לעצמו — עליו הכתוב אומר, "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך" (תהלים קכ"ח, ב') — תרג' "לשרת" (שמות כ"ה, ל"ה) לשמשא.
<b>הערוך ערך שמשגא</b>
<h2>דף מה.</h2>
ובגולגולת — ב"ש אומרים, מלא מקדח, באי זה מקדח אמרו — בקטן של רופאים דברי ר"מ, וחכ"א, בגדול של לשכה.
<b>הערוך ערך קדחגא</b>
כל הצואר כולו כשר לשחיטה מטבעת גדולה ועד כנף הריאה התחתונה — פירוש קצה הריאה כדכתיב "מכנף הארץ" (ישעיה כ"ד, ט"ז).
<b>הערוך ערך כנףגא</b>
תחתונה שהיא עליונה — פי' התחתונה במעי בהמה כשהיא תלויה שהיא עליונה כשמעמידה הטבח לנפחה.
<b>הערוך ערך תחת</b>
חייתא דמתנח ביה מוחא — פי' נוד.
<b>הערוך ערך חתגג</b>
<h2>דף מה:</h2>
כמין שני פולין מונחין על פי הקדרה — פי' מקום שמוח מונח שם נקרא קדרה ועוד נקרא חייתא דמתנח ביה מוחא.
<b>הערוך ערך קדרגב</b>
ג' קני הוו, חד פריש לריאה, וחד פריש לליבא, וחד פריש לכבדא.
<b>הערוך ערך קןגב</b>
הומרך — פסול נתמסמס — פסול — כבר פי' בע' מז.
<b>הערוך ערך מסמסגב</b>
הומרך — פסול, נתמסמס — פסול, נתמזמז — כשר — הומרך — נשפך כקיתון, כלומר נמס כדונג בתוך האש, נתמסמס — כלומר אינו יכול לעמוד אלא נכפף. נתמזמז — פי' נתנדנד ונתקרקר ואינו מוליד. "הרפאים יחוללו" (איוב כ"ו, ה') תרג' אפשר דגיבריא מתמזמזין.
<b>הערוך ערך מזגב</b>
בי מסותא — דרך לשון ארמי להבליע ח' וע', מסותא שהוא מסחותא תרג' רחצה.
<b>הערוך ערך סרגב</b>
לוי הוי קאי בי מסותא חזייה לההוא גברא דטרייה לרישיה — פי' נפל במרחץ והכה ראשו בכותל או בקרקע ונתנדנד מוחו, כההיא דגרסינן בפרק לא יחפור בר"ג (ב"ב י"ח.) הא קמ"ל דטריה קשי לכותל, ובגמ' מרחיקין את הריחים (שם כ':) מ"ט, אילימא משום טריא והוא הנדנוד, אי הכי הא דתניא ושל חמור ג' מן האצטרובל וכו' התם מאי טריא איכא אלא משום קלא, מיהו שמעינן שהטריא הוא הנדנוד.
<b>הערוך ערך טרגה</b>
<h2>דף מו.</h2>
ההוא פולמוסא דאתא לפום בדיתא — פי' חיל.
<b>הערוך ערך פולמוס</b>
בעי רב אשי, מרודד מהו — כלומר אם היתה דקה ופשוטה ואם תתחבר זו על גב זו יהיה בכללה כזית, ועלתה בתיקו.
<b>הערוך ערך רדגא</b>
נדלדל הכבד ומעורה בטרפשין מהו — פי' נדלדל נתפרק ונשאר תלוי, כדתנן (לקמן קכ"ז.) האבר והבשר המדולדלין.
<b>הערוך ערך דלגב</b>
נידלדל הכבד ומעורה בטרפשין מהו — פי' מעורה — דבוקה, כדגרסינן בפ' הוציאו לו בגמ' משניטל (יומא נ"ד.) מאי "כמער איש ולויות" (מ"א ז' ל"ו), אמר רבה בר רב שילא, כאיש המעורה בלוייה שלו, וכתיב "ודבק באשתו" (בראשית ב', כ"ד) ש"מ שהמיעור הוא הדיבוק.
<b>הערוך ערך ערגג</b>
נדלדל הכבד ומעורה בטרפשין מהו — פי' הוא טרפשא דכבדא (וכגון)
<b>כמו כן] טרפשא דליבא. "רטפש בשרו" (איוב ל"ג, כ"ה) תרג' איתקליש בשריה — פי' כמו טרפשא ומלה הפוכה היא. כלומר דק. [הערוך ערך טרפש</b>
וסימניך כתנא דוורדא דמיתנח בה ריאה — כלומר באדום הפנימי כוורד ותתאה כאהינא סומקא.
<b>הערוך ערך כתן</b>
וסימנא כיתונא דורדא דמיתנח בה ריאה — "שושנת העמקים" (שה"ש ב', א') תרג' ועובדי יאין כוורדא דבמישר גינניתא דעדן.
<b>הערוך ערך ורד</b>
אמר רבא, האי ריאה דאיגליד כאהינא סומקא — כשרה — פי' נקלפה הריאה כגון שניטל קרום העליון כמו התמרה האדומה שנקלפה עורו כשרה שהקרום התחתון מגין.
<b>הערוך ערך גלדגא</b>
<h2>דף מו:</h2>
אהינא סומקא — פי' אהיני — פרי של תמרים שאינן מבושלין.
<b>הערוך ערך אהן</b>
ריאה דאוושא — פי' בעת שנופח הטבח זו הריאה כגון נשיבת הרוח מנשבת ויוצאת.
<b>הערוך ערך אוש</b>
מותבינן עלה גדפה או גילה או רוקה, אי מבצבצה — טריפה — כמו אדם המפיס מורסא ורואה אם מבצבץ ועולה.
<b>הערוך ערך בץגא</b>
בקרירי לא — דכווצא — פי' צומתין.
<b>הערוך ערך כווץ</b>
בחמימי לא — דמטרשי — פי' מחזיקין.
<b>הערוך ערך טרשגב</b>
אין מקיפין בבועי — פי' ריאה שיש בה צמחים ונמצאת אחת מהן נקובה ואין ידוע אם קודם שחיטה ניקבה או אחר שחיטה, אין אומרין ננקוב לזו האחרת ונדמה נקב זה אם דומה לנקב זה, אלא כיון שנמצאת נקובה — טרפה, אבל בבני מעים מקיפין אם נמצא נקב בבני מעים ואין ידוע אם ניקב קודם שחיטה או אחר שחיטה נוקבין נקב אחר בבני מעים ומדמין.
<b>הערוך ערך קףגא</b>
אין מקיפין בבועי — "חבורת פצע" (משלי כ', ל') תרג' שיחני ובועתתא.
<b>הערוך ערך בעגד</b>
אוני דסריכן להדדי — פי' ר"ח (שלא כסדרן) [כסדרן] קבלה רב מפי רב אפילו סריכי תרתי אוני באמצע ועיקרן מפרקי מהדדי — טרפה וכש"כ אם דבוקות זו ע"ג זו הראשונה עם השלישית דודאי טרפה, והגאונים כתבו כיון דחדא סריכה על חברתה היא מרביצה ומרבעתה ולא אכפת לן בהאי סרכא דהיינו רביעתיהו וכן אית' לבהמה בחיים ואפי' בדלא סריכן דחקן אהדדי וכשרה.
<b>הערוך ערך אןגב</b>
<h2>דף מז.</h2>
מייתינן סילוא ובזעינן לה.
<b>הערוך ערך סלגד</b>
ההיא דביני ביני דאתי לקמיה דרב אשי, סבר למטרפה. א"ל הונא מר בר רב אויא לרב אשי, כל הני חילי ברייתא הכי אית להו.
<b>הערוך ערך ברגד</b>
ההוא דביני ביני דאתאי לקמיה דרב אשי, סבר ליטרפה, א"ל הונא מר [בר אויא], כל הני עיזי ברייתא הכי אית להו וקרו להו טבחי, ענוניתא דוורדא.
<b>הערוך ערך עינוניתא</b>
<h2>דף מז:</h2>
ריאה דדמיא לאופתא — טרפה, אית דאמרי, פחוזה כאופתא — פי' פחוזה — קלה, כדכתיב "אנשים רקים ופוחזים" (שופטים ט', ד'). אית דאמרי, דנפיחי כאופתא — נפוח' מחולי. אית דאמרי, דשיעא — חלקה כלומר אין בה קמט כאשר הקיר כשטוחין אותו.
<b>הערוך ערך אפי</b>
ריאה דדמיא לאופתא — כבר פירשתי בראש זה הפרק.
<b>הערוך ערך אופתא</b>
איכא דאמרי, כחזוותא דאופתא.
<b>הערוך ערך חזגב</b>
דשיעא דלית ליה חיתוכא דאוני.
<b>הערוך ערך שעגא</b>
אמר רב אחאי, כי כוחלא — כשרה — פי' כגון הכוחל — כשרה, אבל שחורה כדיו — טרפה. ככבדא — כשרה — שגוון הכבד קרוב הוא לגוון הכוחל. כביעתא — טרפה — פי' לבנה כביצה ויש מי שאומר כחלמון של ביצה והדעת נוטה שהוא כמו חלמון של ביצה.
<b>הערוך ערך כחלגא</b>
כדיותא — טריפה — פי' שחורה כדיו.
<b>הערוך ערך דיו</b>
ריאה כעין כשותא, כעין מוריקא, כעין ביעתא — טרפה — פי' הוא כמין ציצין... והגאון רב האי אמר, כמו כן נקרא בל' ישמעאל כשות, והוא כמין חוטין ירקרוקין כגון של ברקת שעיקרן בארץ ופרין על קוצין הנקראין היזמי, ועוד פי' צמח כדמות זהב נמשך בחוטין למעלה מהקוצים.
<b>הערוך ערך כשות</b>
וכמוריקא — "נרד וכרכום" (שה"ש ד', י"ד) תרגמו רשק ומוריקא.
<b>הערוך ערך מריקא</b>
אוטם בריאה — פי' מקום עמוק יבש שאין הרוח מהלכת בו קורעין אותו מקום קרע, אם יש בו שחין מחמת שחין הוא, ואם לאו — נותנין עליו רוק או דבר קל כגון קש וכדומה לו ונופחין אם מבצבצת — כשרה ואם לאו — טרפה. פי' אוטם סתום כמו שקופים אטומים.
<b>הערוך ערך אוטם</b>
ריאה דאוושא — פי' בעת שנופח הטבח זו הריאה כגון נשיבת הרוח מנשבת ויוצאת.
<b>הערוך ערך אוש</b>
מותבינן עלה גדפה או גילה או רוקה אי מבצבצה — טריפה — מוסבר לעיל (מ"ו:) בע' בץ, מץ, כווץ, טרש. מייתינן צעא דקוניא — פי' קוניא תחילתו חרש וסופו טחין אותו כזכוכית.
<b>הערוך ערך קניא</b>
אי אית בהו שוריקי חיורי — טרפה — עיי' בע' כרבל.
<b>הערוך ערך שריקא</b>
<h2>דף מח.</h2>
העלה צמחים — חוששין לה — פי' אבעבועות פי' היינו בועי.
<b>הערוך ערך צמחגא</b>
אוני דסריכן להדדי — מוסבר לעיל (מ"ח.) בע' אן. אמר רבינא, והוא דסביך בבישרא.
<b>הערוך ערך סבךגא</b>
זהו למעוטי מאי... למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה, ממקום אחר שלא מקום רבותא — פי' אם היתה מכה בריאה ומחמת המכה עלתה שם קליפה וסתם הנקב, לא הועיל כלום כנקובה דמי, והני מילי באומה דלא מקום רבותא פי' שאינה נרבצת על הדופן, אבל האונות שהן נרבצות על הדופן ושם מקום צר אם עלה שם קרום מחמת מכה ונסתבך בדופן — כשרה.
<b>הערוך ערך קרםגא</b>
אי מליא מוגלא — טרפה — פי' ליחה סרוחה.
<b>הערוך ערך מגלגב</b>
אקפך אנא.
<b>הערוך ערך קףגא</b>
<h2>דף מח:</h2>
אמר רבא, כי הוינן אזלין בתריה דרב נחמן בשוקא דגילדאי ואמרי לה, בשוקא דרבנן.
<b>הערוך ערך גלדגא</b>
דקיימי כנדי כנדי — כבר פירשנו בע' טנר.
<b>הערוך ערך כנדי</b>
חזנהו דהוו קיימי טינרי טינרי — פי' בהלכות גדולות,
<b>צמחי] — צמחים קטנות, כנדי — גדולים, טינרי — רברבן מן כנדי, וכולהו צמחים — בועי אינין, וכנדי בדלי"ת גרסינן, וכנדי — בועי נפיחתא רכות דהווין בריאה, טינרי — (ביעי) [בועי] עקישתא [אקושתא] דדמיין לטינרא, דכתיב "מצור החלמיש" (דברים ח', ט"ו) ומתרגמינן מטינרא תקיפא, אלא מיהו לאו אבנא דהויא בריאה. [הערוך ערך טנר</b>
הדורא דכנתא — פי' הדורא — אלו הדקין, כנתא — שומן שקורין אינטריליו.
<b>הערוך ערך הדורא</b>
חזינן אי קופא לבר נקובי נקב ואתאי — פי' נקב של מחט.
<b>הערוך ערך קףגיג</b>
<h2>דף מט.</h2>
מאי שנא ממחט שנמצאת בעובי בית הכוסות.
<b>הערוך ערך עבגב</b>
ההיא קשיתא דאשתכח במרירתא — פי' גרעינים של תמרים או של זתים.
<b>הערוך ערך קשייתא</b>
מירבל הוא דרבילא ביה — כבר פי' בע' ארבל.
<b>הערוך ערך רבל</b>
אמר שמואל בריה דר"א, אבא מרישי כלי דרפרם הוה.
<b>הערוך ערך כלגה</b>
מראנא — פליגי בה אבא יוסי בן דוסאי ורבנן — פי' תולעת של בהמה שנמצאת חיה במעיה. "לבש בשרי רמה" (איוב ז', ה') תרג' לבש בשרי מורני.
<b>הערוך ערך מראנה</b>
<h2>דף מט:</h2>
תותב קרום ונקלף — פי' תותב העשוי ככובע ומכסה כשמלה. "היא שמלתו לעורו" (שמות כ"ב, כ"ו) תרג' הוא תותביה.
<b>הערוך ערך תבגב</b>
תותב וקרום ונקלף — כמו החלב שעל הקרב וזהו חלב שעל הדקין.
<b>הערוך ערך רשגב</b>
התורה חסה על ממונן של ישראל — שנא' "והשקית את העדה ואת בעירם" (במדבר כ', ח').
<b>הערוך ערך חס</b>
מנימין כנדוקאה איגלי ליה בוסתקא דדובשא — פי' כלי של ירק.
<b>הערוך ערך בסתק</b>
דכרכשא ודטרפשא דלבא — פי' הוא המעי הדבוק בפי הטבעת.
<b>הערוך ערך כרכשגב</b>
חיטי דכרכשא, ואמרי לה, טרפשא דלבא — "רטפש בשרו" (איוב ל"ג, כ"ה) תרג' איתקליש בשריה. פי' כמו טרפשא ומלה הפוכה היא כלומר דק.
<b>הערוך ערך טרפש</b>
בר המצא — סתים, המצא — לא סתים... הי המצא והי בר המצא, ת"ש, דאמר רב נחמן, אינהו מיכל אכלי להו, לדידן נמי מסתם לא סתים, דאקשתא כ"ע לא פליגי דאסיר, דאייתרא איכא דאמר וכו' אמר ר' אמי מקמצין — פי' דאייתרא שעל יתר של קיבה, מפני שהקיבה עומדת כקשת דרוך ויתר שלו מתוח מלשון "כוננו חצם על יתר" (תהלים י"א, ב') ויש חלב על זה, ועל זה שעל הקשת דברי הכל — אסור, אבל שעל היתר בארץ ישראל נוהגין בו היתר ובבבל נוהגין בו איסור, וזה החלב דאקשתא קרו ליה הימצא ודאייתרא קרו ליה רבנן בר הימצא ועל החלב שעל יתר הקיבה א"ל רבב"ח לבריה ואתה לא תאכל לא בפני ולא שלא בפני.
<b>הערוך ערך המצא</b>
<h2>דף נ.</h2>
דאייתרא איה אמר רב
<b>אמי], מקמצין — פי' קיבה של בהמה עגולה כמין קשת ומחובר בה חלב משני צדדיה, חלב של מעלה שהוא מרובה שהוא על גב הקשת — אסור מן התורה ונהגו בו איסור בכל מקום, וחלב שעל צד זה של קיבה שהוא על היתר —אנחנו אוסרין, וכהנים נהגו בו היתר, ולמה נקרא שמו איתרא, שהוא על יתר הקיבה. [הערוך ערך יתרגו</b>
שמעיה דרבי חנינא הוה קאים קמיה דר' חנינא, א"ל, קמוץ והב לי דאיכול, חזיה דהוה קא מהסם, א"ל בבלאה את — גום שדי — פי' כיון שאתה מתירא מן העבירה, חתוך זה החלב דאייתר והשליכהו.
<b>א"ב. חסם כתוב בנוסחאות דידן ושם הביא בעל הערוך קצת מימרות אלו]. [הערוך ערך הסם</b>
חזיה דהוה קא מחסם — כבר פי' בע' הסם.
<b>הערוך ערך חסם, מהסם</b>
א"ל, בבלאי את גום שדי.
<b>הערוך ערך גםגא</b>
מאי לחה, אמר רב כהנא, שירקא דמעיא דנפיק אגב דוחקא — פי' רב האי גאון ז"ל שומן רך כמו מוח וקרוב להיות ריעי, והשומן הדומה למוח נאמר בלשון מחים דנפיק אגב דוחקא, פי' אינם מתפרקים מבני מעים אלא א"כ יגרדם בסכין, מיהא שמעינן "וחרבות מחים" (ישעיה ה', י"ז) ומתרגם רב יוסף ונכסי רשיעיא צדיקיא יחסנון, כי נקרא שירקא זו רשיעא כמו הרשעים שדוחקין ומשתרגין ואינן מתפרקין אלא בצער.
<b>הערוך ערך שרקגג</b>
לא אמרו באותה ערוגה — פי' אומה דריאה.
<b>הערוך ערך ערג</b>
רבה ורבא דאמרי תרווייהו, מקיפין בקנה. אמר רב פפא, לא אמרן אלא באותה חוליה, אבל מחוליה לחוליה לא — ענין פרקים וטבעות הן.
<b>הערוך ערך חליגב</b>
אמר זעירי, חלחולת שניקבה כשרה הואיל ויריכים מעמידין אותה — פי' היא כרכשא.
<b>הערוך ערך חלגיב</b>
<h2>דף נ:</h2>
א"ל רבא, לא אמינא לכו, לא תיתלו בוקי סריקי בר"נ, הכי אמר ר"נ, מקום הדבק אפילו ניטל כולו — כשר — פי' כלים רקים כמו בקבוק כלומר דברים שאין בהם ממש.
<b>הערוך ערך בקגג</b>
בוקי סריקי — כבר פירשנו בע' בק.
<b>הערוך ערך סרקגא</b>
אמר אביי, ד' בטרי בתורא — פי' ר"ח בטרא — בי טחרא מלש' "טחורי הזהב" (ש"א ו', י"ז) ואמר עוד קבלה בידינו מרבותי בטרא ד' אצבעות.
<b>הערוך ערך בטרא</b>
סניא דיבי — פי' ששונאין אותו הזאבים ולא יוכלו למיכל מיניה. פ"א, סניא כעין מסננת. דיבי לשון זיבה.
<b>הערוך ערך סןגא</b>
אי זה הכרס הפנימית... איסטומכא דכרס — בלעז אסטומכו.
<b>הערוך ערך אסטומכא</b>
מקום שאין בו מילת — פי' אותו דבר שמן הכרס לאחר שמרתיחין אותו דומה לצמר נקי.
<b>הערוך ערך מלגיד</b>
מאי מפרעתא, אמר רב אויא, היכא דפרעי טבחי — פי' מקום שפותחין בו הבהמה להוציא קרביה כדאמרינן (לעיל י"ט:) שחיטה מפורעת כלומר פתוחה.
<b>הערוך ערך פרע</b>
א"ר אסי, נקדדה כסלע — טרפה — פי' נקבה נקב עגול כסלע.
<b>א"ב. בנוסחאות כל אלו כתובים קדר]. [הערוך ערך קדגא</b>
כגון דקיימן תלת קשייתא בצפא בדוחקא — פי' כדעיילן תלת קשייתא עם שיורי האוכל שעליו, שכשאוכל התמרים אין יכול לאוכלן על הכל ונשאר על קשייתא קצת מן הפרי, וזהו צפא, בלא צפא — ערום בלא אוכל, י"ל גם זה ענין צפוי כמו של מעלה.
<b>הערוך ערך צףגי</b>
<h2>דף נא.</h2>
הוגלד פי המכה בידוע שג' ימים קודם שחיטה — פי' עור דק שעלה על המכה, כמו "שק תפרתי עלי גלדי" (איוב ט"ז, ט"ו) אמר איוב, מנהגו של עולם מי שהיתה לו מכה ונתרפאה
<b>מעט] והעלתה גלד נותן בה דברים רכים כמו צמר גפן או סרק של פשתן בריכוך השמן, אבל אני השק שאינו רך אלא קשה תפרתי עלי גלדי. [הערוך ערך גלדגא</b>
טרח טריח לההוא גברא. ס"א, טרא טריה לההוא גברא — ענין טרחא הוא.
<b>הערוך ערך טרחגב</b>
חזא חושלא באיפומא דאיגרא.
<b>הערוך ערך חשלגא</b>
ההוא גדיא דהוה ליה לרבינא חזא חושלא מאיפומא נפל מאיגרא לארעא — פי' איפומא — ארובה בתוך הבית פתוחה לגג והוא לול בל' קודש.
<b>הערוך ערך אפמא</b>
אמר רב יימר, האי שיגדונא נקטה — פי' חולי הגיעתה על הירך לפיכך מושכת כרעה בתרייתא, וי"מ בלע"ז גוטא.
<b>הערוך ערך שגדן</b>
אע"ג דמדוו וקיימי — פי' תרג' "יגון" (בראשית מ"ב, ל"ח) דוונא, כגון "וכל לבב דוי" (ישעיה א', ה').
<b>הערוך ערך דוגב</b>
אע"פ דמדוו וקיימי צימרא בעלמא הוא דנקיטא להו — פי' כאב.
<b>הערוך ערך צמרגה</b>
דפתקי גנבי — פי' שמשליכין הבהמה מן הגדר ולחוץ כמו שקל קלא פתק ביה (פסחים ס"ב:).
<b>הערוך ערך פתקגב</b>
אמתנייהו שדי להו — פי' משלשלין אותן עד מתניהם ומורידין אותן מעט מעט שלא ישברו כדי שיוכלו לרוץ.
<b>הערוך ערך מתןגג</b>
ואי מחייה — פסקית — פי' אם הכה הבהמה במטה לא מראשה ועד זנבה ולא מזנבה ועד ראשה לאורכה של בהמה, אלא לרחבה של בהמה עומד בצדה ומכה באמצעה וזו היא מכה פסקית.
<b>הערוך ערך פסק</b>
<h2>דף נא:</h2>
בית המטבחיים אין בו משום ריסוק איברים — פי' הבהמה שמשליכין אותה בבית המטבחיים לשוחטה.
<b>הערוך ערך טבח</b>
מיא הוא דאשפלוה.
<b>הערוך ערך שפל</b>
גלימא... עיף מיעף.
<b>הערוך ערך עףגג</b>
אזלי מקרבי קיטרי — איזלי הן מצודות עשויות מן חוטים של טווי תרגום "מטוה" (שמות ל"ה, כ"ה) — עזלן.
<b>הערוך ערך אזל</b>
כיתנא דייק ונפיץ — לא חיישינן, דייק ולא נפיץ — חיישינן... דקתא — חיישינן, דק דקתא — לא חיישינן — פי' דייק ונפיץ לא חיישינן משום ריסוק איברים דרך הוא, דדייק ולא נפיץ קשה הוא.
<b>הערוך ערך דקגא</b>
עביד בזרי חיישינן — כלומר אם יש לו גבעולין קשין, ובל"ע קורין לזרע בזר.
<b>הערוך ערך בזרגא</b>
נברא — חיישינן — פי' ר"ח ז"ל עיקר הדקל.
<b>הערוך ערך נברגב</b>
תימהתא חיישינן — פי' עלין.
<b>א"ב. בנוסחאות כתוב תמחתא פי' בל"י חתיכות]. [הערוך ערך תמהתא</b>
קיטמא נהילא חיישינן — פי' אפר מנופה בנפה. "פיח הכבשן" (שמות ט', ח') תר"י קטם דאתון.
<b>הערוך ערך קטם</b>
קיטמא נהילא חיישינן — פי' כיון שנעבר העפר בכברה ודאי לא משרק וחיישינן לריסוק האיברים.
<b>הערוך ערך נהל</b>
<h2>דף נב.</h2>
תיבנא ועביד בזגא חיישינן — פי' חבילה.
<b>הערוך ערך בזגא</b>
לבר מחימצי והיפצי — פי' חימצי — ציצרי, וחיפצי — עפצים גלא.
<b>הערוך ערך חמץגד</b>
כל מיני קטניות לא חיישינן לבר מחמצי והפצי — פי' היפצי — עפצים, חמצי — אפונים.
<b>הערוך ערך הפצי</b>
כל דחביט חיישינן כל דשריק — לא חיישינן — פי' מחליק.
<b>הערוך ערך שרקגב</b>
כללא דמילתא כל דחביש — חיישינן — פי' כל דבר הקשור שכשנופל עליו עומד במקומו חיישינן. ס"א, כל דחביט — חיישינן — פי' כללא דמלתא כל דבר קשה דחביט חיישינן לריסוק איברים, דבר רך או שריק לא חיישינן.
<b>הערוך ערך חבשגב</b>
דבוקא, אמימר — אסר, רב אשי — שרי — בלע"ז וישקו, לוקחין בדין דקין וטחין אותן דבק ומשימין אותן במקום שיש מאכל ובאין העופות אגב מאכל ונתפשין בדבק, ואם נתפש בכנפו אחד ונפל ממקום גבוה כיון שכנפו אחר לא נתפש פורח באויר ונשען עליו ואינו נחבט ומותר, ואם נתפשו שני כנפיו אין לו במה יפרח ולא להשען ונחבט בקרקע ואסור וזהו בחד גפא — שרי, בתרי גפי — אסיר.
<b>הערוך ערך דבק</b>
דבקא, אמימר — אסור משום רסוק איברים — פי' רב שר שלום, קנה של ציידין הוא... ומורידין בהן העופות מן האילנות הגבוהין בדבק... כשגובה ל' אמה או חסר או יתר אין מגיעו קנה אחד אלא או ד' או ה' ומתקנין אותן כדי שיהא נכנס עיקרו של זה בראשו של זה והעליון שבכולן מלוכלך בדבק ומלכלך בכנפיו של צפור ונדבקין זה בזה ונופל.
<b>הערוך ערך קןגב</b>
גסטרא קא אמריתו, הא
<b>רב] נמי גסטרא קאמר — פי' כיון שניטלה מן הבהמה צלע מכאן וצלע מכאן זה כנגד זה הרי זה גיסטרא. [הערוך ערך גסטרי</b>
התם בוכנא בלא אסיתא, הכא דרב כהנא ורב אסי בוכנא ואסיתא — ... אסיתא היא מדוכה והיא מכתשת ובל' לעז מורטרו.
<b>הערוך ערך אסיתא</b>
בכנא ואסיתא — פי' בכנא — עלי, אסיתא — מכתשת, וראש הצלע משופע כמין עלי ובחוליה חקוק כמין מכתשת משני הצדדין ושני ראשי הצלעות נכנסין בהן.
<b>הערוך ערך בכן</b>
הגלגולת שנחבסא ברובה — טרפה — פי' נכווצה ונשברה.
<b>הערוך ערך חבס</b>
<h2>דף נב:</h2>
דרוסת חתול ונמיה בגדיים וטלאים — פי' חיה קטנה כגון חתול וכיוצא בו.
<b>הערוך ערך נמיה</b>
ומחייה לדשא בסיחופיה — פי' הכתה הדלת בחמת כחה בצפרניה.
<b>הערוך ערך סחףגג</b>
<h2>דף נג.</h2>
קמ"ל דאינה לדרוסה אלא לבסוף דזיהריה בהדי דשקיל ליה לסחופיה הוא דשדי — פי' זיהרא — ארס.
<b>הערוך ערך זהרגו</b>
הוא מצוי ואנהו קא מקרקרן.
<b>הערוך ערך מצוי</b>
אינהו נמי מקרקרין — פי' מתרעדין וצועקין.
<b>הערוך ערך קרקרגא</b>
<h2>דף נג:</h2>
ההוא שרכפא דספק דרוסה — "וכי ירים קנו" (איוב ל"ט, כ"ז) תרג' וארי ירים שרכפיה, "ואומר עם קני אגוע" (שם כ"ט, י"ח) ואמרית עם תוקפי ושרכפי אתנגיד.
<b>הערוך ערך שרכף</b>
ההוא בר אווזא דהוה בי רב אשי, על לביני קניא... אתא כי ממסמס קועיה דמא... נתמסמס הבשר רואין אותו כאילו אינו. היכי דמי נתמסמס — כל שהרופא גורדו ומעמידו על בשר חי.
<b>הערוך ערך מסמסגד</b>
מיתלהא ונפלה תילהי תילהי — פי' מתנתחת ומפלת איברים איברים. "ושסע אותו" (ויקרא א', י"ז) תר"י ויתלה יתיה. [א"ב. בנוסחאות כתוב תלחי תלחי ובתרג' ויתלע יתיה].
<b>הערוך ערך תלה</b>
<h2>דף נד.</h2>
מורה בה רב מכפא דמוחא ועד אטמא — פי' מכף הקודקוד ועד הירך.
<b>הערוך ערך כףגא</b>
נהירת ליה.
<b>הערוך ערך נהרגד</b>
איסר האיטלקי — פי' איסר האיטלקי שהיה בימי משה רבינו, כמפורש בגמ' בקדושין (י"ב.) כמה פרוטה אחד מח' באיסר האיטלקי, ואמ' וכ"ת הני מילי בדורו של משה, ואיטלקי הוא איטליא. "מאיי אלישה היה מכסך" (יחזקאל כ"ז, ו') תרג' ממדינת אטליא, "מאיי כתים" (שם כ"ז, ז') תרג' ממדינת איטליא, "כתים ודודנים" (בראשית י', ד') תרג' ירוש' איטליא.
<b>הערוך ערך איטלקי</b>
ניטלה האם שלה — כשרה ובגמ' תנא האם היא טרפחת היא שלפוחית. פי' אם — הרחם, כדתנן בבכורות (כ"ח:) אין פרה וחזירה יוצאת מאלכסנדריא של מצרים עד שחותכין האם שלה בשביל שלא תלד.
<b>הערוך ערך אםגו</b>
חרותא בידי שמים — כשרה — פי' בידי שמים ראתה הברד או שמעה הרעם ופחדה ונתיבשה הריאה — כשרה, אבל ראתה בהמה אחרת שנשחטה וכיוצא בזה ופחדא ויבשה הריאה שלה טרפה.
<b>הערוך ערך חרותא</b>
<h2>דף נד:</h2>
האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה — טרפה — מוסבר לעיל (מ"ב:) בע' בק. והני מילי דאיתכול לניביה — פי' הגידים.
<b>הערוך ערך נבגב</b>
יוחנא פתוראה — פי' יוחנא שולחני.
<b>הערוך ערך פתרגא</b>
ובעא מינאי דינרא קורדיינא לשעור ביה טריפתא — פי' מאותו מקום.
<b>הערוך ערך קורדיינא</b>
הדקין שבכלי חרס הן וקרקעותיהן ודפנותיהן יושבין שלא מסומכין — פי' הכלים הקטנים אם נפחתו ונשתייר בשוליהן או בדפנותיהן שהן הצדדין שיעור (שישבו)
<b>שיש בו] במקום שלא מסומכין. [הערוך ערך דקגא</b>
ת"ש מהא דתנן בפ"ב בכלים (מ"ב), הדקין שבכלי חרס הן וקרקרותיהן ודפנותיהן יושבין שלא מסומכין, שיעורן כדי סיכת קטן ועד לוג — פי' הכלים הקטנים אם נפחתו ונשתייר בשוליהן שהן קרקרותיהן והיינו קרקעותיהן או בדפנותיהן שהן הצדדים שיעור שיש בו במקום שלא מסומכין ויכולין לקבל אפילו כל שהוא עדיין מקבל טומאה, ולא נאמר בפירוש כמה שיעור קבלתו, ושיעור של אותו כלי כשהיה שלם למטה כדי סיכת קטן למעלה עד לוג, מלוג עד סאה ברביעית — פי' הכלי כשהיה שלם היה מחזיק למטה לוג למעלה עד סאה ונפחת ונשתייר ממנו כדי רביעית, עדיין עומד במקומו כדי לקבל טומאה, בזה נתן שיעור בכלי כשהיה שלם למטה ולמעלה ובשיור כשנשתבר, וכן מסאה ועד סאתים בחצי לוג אם שהיה מחזיק בתחלה למטה סאה למעלה עד סאתים ונשבר ונשתייר ממנו שמחזיק חצי לוג מקבל טומאה, וזה שבראש המשנה יושבין שלא מסומכין ולא פירש כמה מחזיק יש לומר הואיל כשהיה שלם שיעורו כדי סיכת קטן שיורו כשנשתבר כדי סיכת אבר קטן של קטן בן יומו, כמפורש בגמ' דפ' המוציא יין (שבת ע"ז:) לענין הוצאת שבת, ויש לומר ילמוד סתום מן המפורש, חצי לוג בסאתים חלק אחד מצ"ו חלקים בה, וכך רביעית בסאה כחלק אחד מצ"ו חלקים בה, גם אלו הדקין אם ישאר להן תוך והן יכולין לקבל חלק אחד מצ"ו בלוג מקבל טומאה, כדאמרינן בכל מקום סמכו ענין לו, ותו אמרינן קתני בסיפא והוא הדין ברישא.
<b>הערוך ערך קרקרגג</b>
יושבין שלא מסומכין — כבר פי' בע' דק.
<b>הערוך ערך סמך</b>
<h2>דף נה:</h2>
<b>אלא] בקולשיה אבל בסומכיה — טרפה. [הערוך ערך סמך</b>
היא האם — היא טרפחת — היא שלפוחית — כבר פירשנו בע' אם.
<b>הערוך ערך טרפחת, שלפוחית</b>
ת"ר איזו היא חרותה כל שצימקה ריאה שלה.
<b>הערוך ערך צמק</b>
אייתי משיכלי שחמי — פי' אדומים... וי"א שחום — שחור "הקודרים מני קרח" (איוב ו', ט"ז) תרג' דשחימין מן צנתא עליהון אתחייל תלגא. "וכל חום" (בראשית ל', ל"ה) תרג' וכל דשחום.
<b>הערוך ערך שחםגא</b>
ר' שמעון אומר, אחד פרסות בהמה דקה וכו' — פי' אינו חשוב עור אלא כבשר.
<b>הערוך ערך פרסגב</b>
<h2>דף נו.</h2>
ניקבו הדקין — פי' בני מעים הקטנים.
<b>הערוך ערך דקגא</b>
נפלה לאור ונחמדו בני מעיה — פי' נתחממו כמו "לחם חמודות" (דניאל י', ג'), ויש ששונים ונחמרו כמו "חמרמרו מעי" (איכה ב', י"א).
<b>הערוך ערך חמדגא</b>
דרסה או טרפה בכותל — פי' הכה אותה.
<b>הערוך ערך טרףגב</b>
או שרצצתה בהמה והיא מפרכסת, אם שהתה מעת לעת ושחטה — כשרה — פי' מן "קנה רצוץ" (ישעיה מ"ב, ג') "וירעדו וירוצצו" (שופטים י', ח').
<b>הערוך ערך רץגד</b>
איתמר רב ושמואל ולוי דאמרי, מכניס ידו לתוך מוחו, אי מבצבץ ועולה — טריפה ואם לאו — כשרה — כמו אדם המפיס מורסא ורואה אם מבצבץ ועולה ויוצא מן המוח — טריפה.
<b>הערוך ערך בץגא</b>
<h2>דף נו:</h2>
בגילא — פי' קש.
<b>הערוך ערך גלגא</b>
ניקב הזפק — ת"ר, בספרא בפרשת העוף (פ"ח ס"פ ז') "והסיר את מראתו" (ויקרא א', ט"ז) — זה הזפק.
<b>הערוך ערך זפק</b>
אם נטלה הנוצה — פסולה — פי' נוצת הכנפים הקטנים שדומין לשער, כדתניא (תוספתא חולין פ"ו) אין מכסין לא בתבן ולא בקש ולא בגבבא ולא בנוצא ולא בכנפי יונה.
<b>הערוך ערך נץגג</b>
"הוא עשך ויכוננך" (דברים ל"ב, ו') מלמד שברא הקב"ה כונניות באדם כיון שנהפך אחד מהן אינו יכול לחיות.
<b>הערוך ערך כןגו</b>
<h2>דף נז.</h2>
ההוא צנא דנקורי — פי' חתוכי רגלים. בדקיה בצומת הגידים — מקום שהגידים צומתים ומצא הגידים שלמים קיימים ואכשר.
<b>הערוך ערך נקרגא</b>
<h2>דף נז:</h2>
רחל היתה בשכונתינו שנקדד קנה שלה ועשו לה קרומית של קנה וחיתה.
<b>הערוך ערך קרםגג</b>
תרנגולת... שנשמטה ירך שלה ועשו לה שפופרת של קנה וחיתה — פי' קנה חלול.
<b>הערוך ערך שפפרת</b>
מטלית של טרסיים — פי' מוציאי הנחושת מעיקרו יש להן מטלית של עור בפניהם בשביל הנחושת שלא ישחרו בגדיהם והוא בכל עת חם ופורשה על התרנגולת וחיימה מן המטלית וגדלה כנפים.
<b>הערוך ערך טרסיגא</b>
ודילמא מלכא הוה בהדייהו ומהרמנא דמלכא עביד — פי' צואת המלך. "ויצא השטן מאת פני ה"' (איוב ב', ז') תרג' ונפק שטנא בהרמנא מן קדם ה'.
<b>הערוך ערך הרמןגא</b>
<b>מעשה בענבול] באחת שנפחתה גולגלתה והטיל לה רופא הדוק של קרא וחיתה — פי' שם באותה פחיתה חתיכת קרא והדקה וחייתה. [הערוך ערך הדק</b>
והטיל בה הרופא חידוק של קרויה — פי'... קרא יבשה ומוציאין בני מעיה ועושין אותה חלולה ועושין אותה כעין זרנוקא.
<b>הערוך ערך קרויא</b>
<h2>דף נח.</h2>
בדספנא מארעא — פי' כשאין לה תרנגול ומתעפרת בעפר ויולדת ומאותן הביצים לא יצא מהן אפרוח.
<b>הערוך ערך ספןגב</b>
כח דהיתירא עדיף ליה.
<b>הערוך ערך כחגא</b>
הכא במאי עסקינן בשיחלא קמא — פי' הריון ראשון כלומר הביצים שנתקשרו בשליל עד שתלד כולם.
<b>הערוך ערך שחלאגב</b>
קישות שהתליעה באיביה — פי' בקרקע מקום שמתגדלת.
<b>הערוך ערך אבאגב</b>
<h2>דף נח:</h2>
הני תמרי דכדה בתר תריסר ירחי שתא
<b>שריין] — פי' תמרים שהתליעו בכד בתר י"ב חודש משתלשם מן האילן — שריין, דאמרינן שאם התליעו קודם שתלשם כבר מתו בתוך י"ב חדש, כדאמרינן כל שאין בו עצם אינו מתקיים י"ב חדש, והני תולעים דהשתא לא השריצו על הארץ אלא מן הפירות רבותייהו. ויש ששונים דכרה — ברי"ש כמו (סוטה ג':) כי כריא לשומשמי. [הערוך ערך כד</b>
לית בקא בר יומא... אמראי בקתא לבקא — פי' י"א פשפש בל"ע בק, ונמצאת במיטות ובמחצלאות ששוכבין בהן בני אדם ובספינות ובכל מקומות, וי"מ זבובים קטנים.
<b>הערוך ערך בקגג</b>
אמר רב, לית בקתא בת יומא ולית דדבא בת שתא — פי' זבוב כדאמרינן בתחילת ערך ד'
<b>—דבב] תרגום "ישרוק ה' לזבוב" (ישעיה ז', י"ח). [הערוך ערך דדב</b>
אמראי בקתא לבקא.
<b>הערוך ערך אמרגב</b>
ס' מאני דפרזלא תלו לבקא בקורנסיה — פי' בקרנו, ופרקינן בכלים שלהן לפי מה שהם קטנים כך כליהם קטנים וכך שנותיהן רגעין הן.
<b>הערוך ערך קרנסגב</b>
ההוא גובתא דהוה נפקא מבי כסי להובלילא... ההוא גובתא דהוה נפיק מבי כסי לכריסא — פי' גובתא היא שפופרת של קנה או של עצים.
<b>הערוך ערך גבתא</b>
בי כסי — הובלילא — פירשנו בע' חצצרת.
<b>הערוך ערך הבלילא</b>
אחוזת דם — פי' חולי יש לה שאם לא יקיזו ממנה דם מתה.
<b>הערוך ערך אחזגא</b>
אחוזת דם והמעושנת.
<b>הערוך ערך עשןגא</b>
אחוזת דם והמעושנת ושאכלה הרדפני — פי' אילן הגדל על שפת הנהר ועושה פרחין דומין לשושנים והן מרין ביותר והוא סם המות של בהמה. וי"א, סנגיני שמו בלעז.
<b>הערוך ערך הרדף</b>
הלעיטה חלתית או שאכלה הרדופני או תייקא — היינו תייא שלמעלה.
<b>הערוך ערך תייקא</b>
והתייה והחלתית — פי' בע' חלתית.
<b>הערוך ערך תייה</b>
חילתית אחילתית לא קשיא, כאן — בעלין, כאן — בקרטין — פי' גרגרים.
<b>הערוך ערך קרטגב</b>
<h2>דף נט.</h2>
א"ר יוסף, האי מאן דאכיל י"ו ביעין, וארבעי אמגוזין, ושב בוטיתא דפרחא, ושתי רביעתא דדובשא בתקופת תמוז אליבא ריקנא — מתעקר תליא דליביה — פי' בוטיתא היא אביונות.
<b>הערוך ערך בטיתא</b>
לא חייש אבא לנקורי — פי' לנשיכת נחש.
<b>הערוך ערך נקר</b>
מתלהא ונפלה תילהי תילהי — פי' מתנתחת ומפלת איברים איברים. "ושסע אותו" (ויקרא א', י"ז) תר"י ויתלה יתיה.
<b>א"ב. בנוסחאות כתוב תלחי תלחי ובתרג' ויתלע יתיה]. [הערוך ערך תלה</b>
וארבע כנפים וקרסוליים — פי' גבולא מן "ולא מעדו קרסולי" (ש"ב כ"ב, ל"ז).
<b>הערוך ערך קרסלגא</b>
וכנפיו חופין את רובו — פירוש מכסין. "באפר יתפלשו" (יחזקאל כ"ז, ל') תרג' בקיטמא יהון חפיפין.
<b>הערוך ערך חףגב</b>
ובדגים, כל שיש לו סנפיר וקשקשת.
<b>הערוך ערך סנפיר</b>
גמל ניבי הוא דאית ליה — "ומתלעות לביא לו" (יואל א', ו') תרג' וניבוהי כבר אריוון.
<b>הערוך ערך נבגה</b>
מצא בהמה שפיה גמום.
<b>הערוך ערך גםגא</b>
<h2>דף נט:</h2>
ת"ר, אלו הן סימני חיה, כל שיש לה קרנים וטלפיים.
<b>הערוך ערך טלףגא</b>
הדורות כרוכות וחדוקות — כבר פי' בע' הדר.
<b>הערוך ערך כרךגא</b>
הדורות, כרוכות, וחדוקות — פי' הדורות — עגולות, כרוכות — סדק על סדק דמיחזי כקרן בתוך קרן, חדוקות —דאינון חלוקות.
<b>הערוך ערך הדרגב</b>
ההוא עיזא דכרבין — פי' מקום.
<b>הערוך ערך כרבין</b>
קרש — טביא דבי עילאי — פי' יש בחיות בריות גדולות כמו הענקים בבני אדם והם במקום פלוני.
<b>הערוך ערך קרשגב</b>
טגרוס — אריא דבי עילאי — פי' ארי של אותו יער שנקרא עילאי.
<b>הערוך ערך טגרוס</b>
<h2>דף ס.</h2>
בעינא דאצבית לחמא לאלהינו.
<b>הערוך ערך צבתגב</b>
לא מצית צבתת ליה, משום דנפישי גונדי — גונדא — פי' חיל וכן בלשון ערבי גונד.
<b>הערוך ערך גנדגב</b>
כנשאי וזלוחאי — כבר פירשנו בע' זלח.
<b>הערוך ערך כנש</b>
הני כנושאי וזלוחאי דאתו קמי הקב"ה — פי' זיקא המכבד את המקום, זילחא היינו מטר שמרביץ.
<b>הערוך ערך זלח</b>
אייתי מסתוריתא סתר דוללא בשוקא — פי' מסתוריתא לשון מחלה, אשפיאי בלעז.
<b>הערוך ערך סתר</b>
נהיגין ברומי דכל מאן דמינגע יהבין ליה מסתוריתא וסתר דווללא ויתיב בשוקא — וכבר פי' בע' ביסתרקי. ובלש' ישמעאל קורין לאניצי פשתן דליל ולמסתוריתא (מחלה)
<b>מעזלה] ובלעז אשפה. [הערוך ערך דלגו</b>
אמר רב יהודה, שור כרסתן פרסתן — פי' כשתבא לקנות השור, בדוק אם יש לו כרס גדולה ורגלים (גדולים)
<b>גדולות] וראשו גדול וצעדיו רחבין — קנהו שהוא טוב למלאכה וחילופיו בחמור, כלומר החמור טוב כריסו דקה ורגליו קטנות וכן ראשו וכן זנבו וכן פסיעותיו לא יהיו פתוחות. "המכסה את הקרב" (ויקרא ד', ח') תר"י כריסא. [הערוך ערך כרסגא</b>
כרסתן פרסתן — בע' כרס.
<b>הערוך ערך פרסגב</b>
שור כרסתן, פרסתן, רב רישיה, רבא גנובתיה, רבא פסיעותיה, וחילופיהן בחמרא, נפקא מיניה למקח וממכר — פי' זנב. "יחפוץ זנביה" (איוב מ', ט"ז) תרג' כאיף גנובתיה.
<b>הערוך ערך גנבגב</b>
כל מעשה בראשית לקומתן נבראו [לדעתן נבראו] לצביונן נבראו — פי' לקומתן — גדולים מלאים ולא קטנים שצריכין לגדל, לדעתן נבראו — ולא כדעת התינוקות, לצביונן נבראו — לתוארם כלומר ביפיותן שנא' "וכל צבאם" (בראשית ב', א') ופי' לצביונן. פ"א, כל מה שעתיד להיות לאחר זמן נברא עמו, וכשנבראת בין בהמה בין אדם הראש נברא תחלה, וכשנברא הראש היו הקרנים בראש ואח"כ נבראו הפרסות היינו לקומתן, לצביונן — הקב"ה שאל להן רצונכם שאברא אתכם. "ולא אביתם לעלות" (דברים א', כ"ו) תרג' [ירוש'] ולא צביתון, "ורצונו תמימי דרך" (משלי י"א, כ') תרג' וצבי באילין דתמימין באורחתהון.
<b>הערוך ערך צבגא</b>
<h2>דף ס:</h2>
שרגא בטיהרא למאי מהניא — "כי נר מצוה" (משלי ו', כ"ג) תרג' מטול שרגא הוא פוקדנא. "נר רשעים ידעך" (איוב כ"א, י"ז) שרגא דרשיעי.
<b>הערוך ערך שרגגא</b>
שרגא בטיהרא למאי מהניא — "רוח צח שפיים" (ירמיה ד', י"א) תרג' רוח טיהרין.
<b>הערוך ערך טהרגב</b>
רב חיננא בר פפא הוה ליה גינתא שדא ביה בזרי ולא צמחו, לאורתא בעי רחמי ואתי מיטרא וצמחו — ובל"ע קורין לזרע בזר.
<b>הערוך ערך בזרגא</b>
השסועה בריה בפני עצמה היא שיש לה ב' גבין וב' שדרות.
<b>הערוך ערך שדרגד</b>
וכי משה רבכם קניגי היה או בלסטרי היה — פי' כשהולכים ביערים לרדוף חיות והוא שחוק להם.
<b>הערוך ערך קנג</b>
וכי משה רבינו גניגי היה או בליסטורי היה — כבר פירשנו בע' בלסטר. ס"א, קניגי והנם בע' ק'.
<b>הערוך ערך גנג</b>
<b>וכי משה רבינו] קניגי היה או בליסטרי היה, מכאן תשובה לאומרים אין תורה מן השמים — פי' צייד או רובה קשת, מכאן תשובה לאומרים אין תורה מן השמים, כלומר משה לא היה [לא] קניגי ולא בליסטרי וידע שמם ברוח הקודש. [הערוך ערך בלסטרי</b>
זיל כתוב אדנדקי באגרתך — פי' ענין אדונים הוא. ושמעתי מפי ר' משה הדרשן ז"ל מעיר נרבונא, זיל כתוב אדנדקי בהגדה שלך, שכן דרך לכתוב בהגדות תיבות קשות. ויש ששונין באיגרתך שכן דרך לכתוב באיגרת תיבות חמורות.
<b>הערוך ערך אדנדקי</b>
"והעקרני והעוים" (יהושע י"ג, ג') עוים מתימן באו, ולמה נקראו שמם אוים — שעיוו את מקומן. ד"א, שעיוו לאלהות הרבה. ד"א, שכל הרואה אותן אחזתן עוית — בב"ר פ' כ"ז שהצדו את העולם והוצדו מן העולם וגרמו לעולם שיצוד, הה"ד "עוה עוה עוה אשימנה" (יחזקאל כ"א, ל"ב), ר' אליעזר בר ר' שמעון אמר, שהיו בקיאים בעפרות כנחש בגלילא צוחין לחויא — עוויא, וכן פי' בחיוי.
<b>הערוך ערך עוים</b>
אמר ר"ל, הרבה מקראות יש שראויין להשרף כספרי מירון — פי' ספרי הכופרים בבוראם. ומפורש בפ' כל כתבי (שבת קט"ז.) פ"א, מן (חיה)
<b>היה] ושמו מירום. פ"א, ספרים החיצונים של חכמת יונים שמם בלשונם המירום. [הערוך ערך מרום</b>
"צידונים יקראו לחרמון שרין" (דברים ג', ט'). תנא, חרמון ושניר שני הרים של א"י הן, מלמד שכל אחד מאומות העולם הלך ובנה כרך גדול לעצמו והעלה לו שם על שם א"י — מרוב חביבות
<b>הערוך ערך צדון</b>
"ואת העם העביר אותו לערים" (בראשית מ"ז, כ"א) מאי נפקא מינה כי היכי דלא ליקרו לאחוהי גלותא בני גלותא
<b>הערוך ערך עברגב</b>
<h2>דף סב.</h2>
למינו להביא סנונית לבנה — "עגור" (ירמיה ח', ז') תרג' סנוניתא.
<b>הערוך ערך סנונית</b>
תסיל — פסול בתורין, וכשר בבני יונה — ש"מ מין יונה הוא.
<b>הערוך ערך תסיל</b>
תסיל — פסול משום תורין וכשר משום בני יונה, דייציפי ותורין של רחבה — כשרין וכו' — ובע' צ' מדמה לו צלצלא. [א"ב. דאציפי כתוב].
<b>הערוך ערך דייציפי</b>
<h2>דף סב:</h2>
הני כובשני צוציני — עיי' בע' כבשן. פי' למה קורין אותן צוצייני שיש להן ציצית בראשיהן כמו שכתוב ויקחני בציצית ראשי.
<b>הערוך ערך צץגג</b>
ולא אזוב כוחלית — פירוש אזוב שיש בו צבע כמו כוחל.
<b>הערוך ערך כחלגג</b>
אמר רב יהודה, הני כראזי דבי חילפי — שרי, דבי כורי — אסירי, איכא דאמרי דבי כירי, דבי חילפי — פי' שרצים שהן מתגדלין באגמים מקום שיש סוף וגומא. דבי כורי — פי' תילי עפר. "חמרים חמרים" תרג' ירו' (שמות ח', י') כורין כורין.
<b>א"ב. דיבי כרבי כתוב]. [הערוך ערך כרגיג</b>
א"ר יהודה, צרדא — שרי, בר אדא — אסור, וסימנך בר מיניה.
<b>הערוך ערך ברגאדא</b>
שמנה ספקות הן, חובא, סוגא, והרנוגה.
<b>הערוך ערך חבהגא, סגה</b>
גחלנא ובר נפחה — פי' עופות שהן ספק אם טמאין הן אם טהורין כמפורש בגמ'.
<b>א"ב. בנוסחאות דידן כתוב כוחילנא]. [הערוך ערך גחילנא</b>
בר נפחא — פי' שם עוף שהוא ספק.
<b>הערוך ערך בר נפחאגב</b>
תרנגולא דאגמא — אסיר, תרנגולתא דאגמא — שריא, וסימנך, עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית — "בעציון גבר" (דברים ב', ח') תר"י בכרך תרנגולא.
<b>הערוך ערך תרנגול</b>
דרש מרימר, תרנגולא דאגמא — אסורא, חזיוה דדרסא ואכלה — היינו גוריתא.
<b>הערוך ערך גרתא</b>
אמר רב, שבור אנדרפתא — שרי, פירוז אינדרפתא — אסור, וסימניך פירוז רשיעא — פי' כמו "נקבת במטיו ראש פרזיו" (חבקוק ג', י"ד) והן הרשעים, כן זה אנדרפת הנקרא פירוז — אסור.
<b>הערוך ערך אנדרפתא</b>
פירוז אנדרפתא — כבר פי' בע' אנדרפתא.
<b>הערוך ערך פרוז</b>
אמר רב כהנא, כניא פרוא — אסיר, וסימנך פרוא מגושה. [א"ב. בנוסחאות כתוב בוניא].
<b>הערוך ערך כניא</b>
<h2>דף סג.</h2>
בת מזגא חמרא — פי' שם עוף.
<b>הערוך ערך בת מזגא חמרא</b>
שקטנאי אריכי שקי — עיי' בע' מרזמא.
<b>הערוך ערך שקטינאי</b>
שקיטנאי אריכי שקי וסומקי — שריין, וסימן מורזמא — פי' לשון פרסי הוא שכל דבר שהוא ארוך ואדום נקרא מורזמא, ואם שוקיה ננסין נקראין קיזי, ואית דאמרי גוצי.
<b>הערוך ערך מרזמא</b>
דכיפת זה שהודו כפות — וזהו שהביא שמיר לבית המקדש.
<b>הערוך ערך דכיפת</b>
לקן ובטני — כבר פירשנו בע' בטן.
<b>הערוך ערך לקןגא</b>
אמר אמימר, לקני ובטני — שריין — שמות של עופות הן.
<b>הערוך ערך בטני</b>
קוקיתא — שרייא, במערבא מלקי עליה וקרו לה תחותא.
<b>הערוך ערך תחתא</b>
אמר אביי, קוא וקוקאי —אסירי, קוקיתא — שריא.
<b>הערוך ערך קקגה</b>
בואת שבעופות... בואת שבשרצים — פי' כתיב "התנשמת" (ויקרא י"א, י"ח) בעופות טמאים והיא בואת שבעופות וזו היא קיפוף וכתיב "התנשמת" בשרצים (שם י"א, ל') והיא בואת שבשרצים וזו היא קרפדאי.
<b>הערוך ערך בואת</b>
אמר אביי, בואת שבעופות — קיפוף, בואת שבשרצים קרפדאי. ס"א, אישכרתי.
<b>הערוך ערך קרפדאי</b>
"קאת" (ויקרא י"א, י"ח) זו הקיק, "רחם" זו שרקרק.
<b>הערוך ערך קאת</b>
"רחם" (ויקרא י"א, י"ח) זו שרקרק. אמר ר' יוחנן, למה נקרא שמו רחם — שכיון שבא באו רחמים לעולם — פי' מטר. אמר רב ביבי, והוא דיתיב אמידי ושריק רקרק. וגמירי, דאי יתיב אארעא ושריק אתי משיחא, שנאמר "אשרקה להם ואקבצם כי פדיתים" (זכריה י', ח').
<b>הערוך ערך שרקגה</b>
אתי גללא ופסקיה למוחיה — פי' מרמו.
<b>הערוך ערך גללגב</b>
"את כל עורב למינו" (דברים י"ד, י"ד) זה עורב העימקי — והוא עורב לבן וכן הוא אומר "ומראהו עמוק מן העור כמראה חמה העמוקה מן הצל" (ויקרא י"ג, כ"ה).
<b>הערוך ערך עמקגב</b>
הנץ זה הנץ, למינהו להביא את בר הודיא. מאי בר הודיא, אמר אביי, שורינקא — והוא לשון ערבי, ובויק"ר פרש' והוא ישקיט (פ"ה) ובריש אחרי מות ר' לוי בשם ר' יוחנן, בר שהינא הדין בר הודיא צופה מאכלו בשמונה עשר מיל. שהינא לש' ערבי.
<b>הערוך ערך בר הודיא</b>
מאי בר הודיא, אמר אביי, שורניקא.
<b>הערוך ערך שרנקא</b>
אמר רב יהודה, חסידה — זו דיה לבנה, ולמה נקרא שמה חסידה, שעושה חסד עם חברותיה, האנפה — זו דיה רוגזנית. תניא נמי הכי, למה נקרא שמה אנפה — שמנאפת עם חברותיה — תרג' ירו' החסידה — דיתא חיוורתא.
<b>הערוך ערך דיו</b>
<h2>דף סד.</h2>
כסימני ביצים... כך סימני עוברי דגים... ואלו הן סימני ביצים, כל שקודרת
<b>שקודדת] ועגולגלת, ראשה אחד כד וראשה אחד חד — טהורה, ב' ראשיה חדין וב' ראשיה כדין וכו'. [הערוך ערך כד</b>
שני ראשיה חדין שני ראשיה כדין — ודאי טמאה.
<b>הערוך ערך חדגב</b>
חלבון — בע' הלמון פי' חלבון הוא הלובן של ביצה.
<b>הערוך ערך חלבון</b>
חלבון מבחוץ והלמון מבפנים — טהורה, הלמון מבחוץ וחלבון מבפנים — טמא, הלמון וחלבון מעורבין זה בזה, בידוע שהיא ביצת השרץ — פי' הלמון הוא הפנימי אדום שבביצה. "בריר חלמות" (איוב ו', ו') תרג' בחלבון ביעתא וחלמונא.
<b>א"ב. בנוסחאות דידן כתוב חלמון]. [הערוך ערך הלמון</b>
אין מוכרין ביצה טריפה לגוי אלא א"כ טרופה בקערה —
<b>פי' ערבב]. [הערוך ערך טרףגא</b>
שאם ריקמה וניקבה מטמא בכעדשה.
<b>הערוך ערך רקםגב</b>
<h2>דף סה.</h2>
ת"ר אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן כגון הזחל הזה — מותר — "אסף החסיל" (ישעיה ל"ג, ד') תרג' כמה דמכנשין ית זחליא. "כי אם מלאתיך אדם כילק" (ירמיה נ"א, י"ד) תרג' כזחלא. "יתר הגזם" (יואל א', ד') תרג' מותר זחלא.
<b>הערוך ערך זחלגב</b>
מאי זחל, אמר אביי, אסקרא.
<b>הערוך ערך אסקרא</b>
סלעם — זה רשון.
<b>הערוך ערך רשון</b>
חרגול — זה ניפול.
<b>הערוך ערך נפלגא</b>
חגב — זה נדיין.
<b>א"ב. בנוסח' כתוב גדיאן ולא נהירא כי תר"י "ואת החגב למינהו" (ויקרא י"א, כ"ב) וית כרזבא דהיא נדונא לזניה]. [הערוך ערך נדיין</b>
למינהו למינהו למינהו (למינה)
<b>למינו] ד' פעמים האלה להביא צפורת כרמים ויוחנא ירושלמית והערצוביא והרזבונית — שהן חגבים טהורין. [הערוך ערך יוחנא</b>
למינהו ד' פעמים להביא צפרת כרמים ויוחנא ירושלמית והערצוביא והזרבונית.
<b>הערוך ערך ערצביא</b>
הערצוביא והרזבונית.
<b>הערוך ערך רזבונית</b>
<h2>דף סה:</h2>
אין לי אלא הבא ואין לו גבחת, הבא ויש לו גבחת — פי' גבחת גבחות יש בשידרה שלו כעין הגמל, ארבה אין לו גבחת ואין לו זנב, סלעם יש לו גבחת ויש לו זנב.
<b>הערוך ערך גבחאגב</b>
למינהו להביא את האשכף.
<b>הערוך ערך אשכף</b>
למינהו להביא את הכרפסת השחלנית.
<b>הערוך ערך שחלנית</b>
וארבע כנפים וקרסולים — פי' גבולא, מן "ולא מעדו קרסלי" (ש"ב כ"ב, ל"ז).
<b>הערוך ערך קרסל</b>
וכנפיו חופין את רובו — פי' מכסין "באפר יתפלשו" (יחזקאל כ"ז, ל') תרג' בקיטמא יהון חפיפין.
<b>הערוך ערך חףגב</b>
והלא הצרצור הזה יש לו ד' כנפים וד' רגלים.
<b>הערוך ערך צרצור</b>
<h2>דף סו.</h2>
סלתנית והעפיין — פי' בע' אקונס. טרטוגא בלעז.
<b>הערוך ערך סלתנית</b>
ת"ר, אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן כגון הסולתנית והאפיין.
<b>הערוך ערך אפיין</b>
הסלתנית והעפיין — כבר פי' בע' אקונס.
<b>הערוך ערך עפיין</b>
<h2>דף סו:</h2>
אקונס, ואטונס, וכספתייס, ואפונס, ואכפתייס — פי' שמות של דגים הן, וכל מי שיגיע בידו דג וכבר יש בידו מסורת מקרא ומשנה, אם יש בו שני קשקשים וסנפיר אחד טהור, ועיקר הקשקשים לפי שיש דגים טמאים שיש להם סנפירין אבל קשקשים לא תמצא אלא בדג טהור, וכל דג שעולה מן הים ועדיין לא הגיע לעשות קשקשים ולכשיגדיל יהיו לו קשקשים והוא מוחזק בכך — מותר, וכן הדג כשעולה מן הים יש לו קשקשים ועד כשהוא עולה משירן — מותר, דת"ר, אין לו עכשיו ועתידין לגדל לאח"ז כגון הסולתנית ועפיין — מותר, יש לו ועתיד להשירן כמו אקונס וכו' ודוקא בידעינן ומוחזקין ביד דייני ישראל שמשירין קשקשותיהן בשעה שעולין מן הים.
<b>הערוך ערך אקונס</b>
כגון אקונס, ואפונס, וכספתיאס — כבר פירשנו בע' אקונס.
<b>הערוך ערך כספתיאס</b>
<h2>דף סז.</h2>
חריצין — פי' בגמר' (ב"ק נ':) חריץ — רחב מלמטה וצר מלמעלה. נעץ — צר מלמטה ורחב מלמעלה ומרווח.
<b>הערוך ערך חרץגא</b>
נעיצין — כבר פי' בע' חרץ. וי"מ, על כן נקראין נעיצין שהיה שם מוצב עמוד או דקל ונעקר ממקומו ונשאר מקומו כגון חפירה ושם אותה חפירה נעיץ, כדאמ' (ביצה ח'.) דקר נעוץ.
<b>הערוך ערך נעיץ</b>
לא לישפי איניש שיכרא בצבתא — פי' ענין הרקה "שמן תורק" (שה"ש א', ג').
<b>הערוך ערך שףגד</b>
לא לישפי איניש שיכרא בצבתא באורתא, דילמא פריש ממנא לצבתא וכו' — פי' מוך חדש וכדומה לו וי"א לוף.
<b>הערוך ערך צבתגא</b>
"ואת נבלתם תשקצו" (ויקרא י"א, י"א) לרבות יבחושין — פי' תולעים.
<b>הערוך ערך יבחוש</b>
"ואת נבלתם תשקצו" (ויקרא י"א, י"א) — לרבות יבחושין שסיננן — פי' בגד שצוללין בו מה שירצו. "אמרת ה' צרפתהו" (תהלים ק"ה, י"ט) תרג' מימרא דה' סנן יתיה.
<b>הערוך ערך סנן</b>
<h2>דף סז:</h2>
"על הארץ" (ויקרא י"א, כ"ט) להוציא את הזיזין שבעדשין — פי' תולעים שבעדשים ששמם זיזין.
<b>הערוך ערך זיזגב</b>
אמר רב שישא בריה דרב אידי, קוקני — אסירי וכו' — פי' תולעים.
<b>הערוך ערך קקני</b>
והילכתא קוקיאני — אסירי,
<b>מאי טעמא] — מינם ניים כוורא ועיילי באוסיה — [פי' בנחיריו]. [הערוך ערך אסגב</b>
מראנא — דבשרא — אסירין, דכוורי — שריין — פי' תולעין שהתליעו הבשר או דגים.
<b>הערוך ערך מראנה</b>
והתניא "ואת נבלתם תשקצו" (ויקרא י"א, י"א) לרבות דרנין שבבהמה — פי' תולעים שבראשי הבהמה ושבמעים.
<b>הערוך ערך דרן</b>
ת"ר, "הולך על גחון" (ויקרא י"א, מ"ב) — זה נחש, כל — לרבות את השלשול ואת הדומה לשלשול.
<b>הערוך ערך שלשול</b>
"הולך על ארבע" (ויקרא י"א, מ"ב) — זה עקרב, כל הולך — לרבות את החפושית ואת הדומה לחפושית — פי' היא התולעת השחורה בלשון ישמעאל כנפוסא ובלעז סקרביו וי"א בלטולא.
<b>הערוך ערך חפושית</b>
"מרבה רגלים" (ויקרא י"א, מ"ב) — זה נדל — פי' הוא שרץ שיש לו משני צדדיו רגלים הרבה.
<b>הערוך ערך נדל</b>
ר' יוסי בן דורמסקית אומר, לויתן דג טהור הוא שנאמר "גאוה אפיקי מגינים" (איוב מ"א, כ"ב) וכו' אלו קשקשים שבו, "תחתיו חדודי חרש" — אלו סנפירין שפורח בהן — פי' למה הוצרך לומר שהוא טהור מפני שהוקש לנחש, דכתיב "לויתן נחש בריח" (ישעיה כ"ז, א'), סלקא דעתא אמינא הואיל והוקש לדבר טמא — טמא הוא, קמ"ל, דלא.
<b>הערוך ערך גאגא</b>
<h2>דף סח:</h2>
חד למקום חתך, וחד לקלוט במעי פרה, ואליבא דר' שמעון. ואע"ג דאמר ר"ש, קלוט במעי פרה — אסור, הני מילי — היכא דיצא לאויר העולם, אבל במעי אמו שרי — פי' שפרסתו כולה אחת ואינה סדוקה כמו החמור.
<b>הערוך ערך קלוט</b>
מאן יהיב לן מעפריה דרב ושמואל ומלינן בעיינין — כלומר מרוב החביבות היינו ממלאין עינינו מעפר קברן, אבל מזה הדבר לר' יוחנן אנו שומעין.
<b>הערוך ערך עפרגא</b>
<h2>דף סט.</h2>
בן פקועה הבא על הבהמה מעלייתא — פי' בן פקועה כגון בהמה שנשחטה ובקעו כריסה ומצאו בתוכה ולד, כדתנן (לקמן ע"ד.) השוחט את הבהמה ומצא בה בן ח' חי או מת או בן ט' מת, קורעו ומוציא את דמו, מצא בן ט' חי וכו' עד וחכ"א, שחיטת אמו מטהרתו.
<b>הערוך ערך בן פקועה</b>
בן פקועה — כבר פי' בע' בן.
<b>הערוך ערך פקעגו</b>
<h2>דף ע.</h2>
כרכתו אחותו — פי' היו תאומים מבטנה זכר ונקבה ונתבכרה הנקבה בזכר והוציאתו הנקבה והוא פטר הרחם ואם יצא ראש הנקבה תחילה פטרה.
<b>הערוך ערך אחגב</b>
נגממו כותלי בית הרחם מהו — פי' נתעכלו שפתי בית הרחם כדאמרינן בענין נטל לחי התחתון (לעיל מ"ד.) דאיגום איגומי.
<b>הערוך ערך גםגא</b>
<h2>דף ע:</h2>
מהלכי כפיים בחיה טמאתי לך — פירוש עובר טמא שהוא ממהלכי כפים שאין פרסותיו סדוקות בחיה טמאתי לך, כלומר אף שהאם חיה טמאתי לך.
<b>הערוך ערך כףגא</b>
<h2>דף עא.</h2>
חיה בכלל בהמה מניין, דכתיב "זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים איל צבי ויחמור" (דברים י"ד, ד') ... בהמה בכלל חיה מניין, דכתיב "זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ כל מפרסת פרסה" (ויקרא י"א, ב').
<b>הערוך ערך חיה</b>
<h2>דף עא:</h2>
מיסב ואוכלה בלפתן — לפתן כבר פירשנו בע' בשש. שמענו אלו השיעורין לחומרא נאמרו פת חטין יותר נאכל בזריזות מפת שעורין, ואם הוא מיסב כהוגן יותר אוכל בזריזות ממי שאינו מיסב, וכן מי שיש לו לפתן ממי שאין לו לפתן.
<b>הערוך ערך לפתן</b>
<h2>דף עב.</h2>
"וכל אשר יגע על פני השדה" (במדבר י"ט, ט"ז) ... ר"ע אמר, לרבות גולל ודופק, ור' ישמעאל גולל ודופק הילכתא גמירי לה — פי' גולל כסוי הקבר, דופק אבנים מכאן ומכאן כמו הכתלים והמת נתון באמצע והגולל עליהם, כדתנן באהילות פ' שני (מ"ד) הגולל והדופק מטמאין במגע ובאהל ואין מטמאין במשא, ר' אליעזר אומר, מטמאין במשא, ר' יהושע אומר, אם יש ביניהן עפר קברות — מטמאין במשא, ואם לאו — אין מטמאין במשא. איזהו דופק, את שהגולל נשען עליו אבל דופק דופקין — טהור — פי' דופק דופקין הסמך שמסמיך הדופק.
<b>הערוך ערך גללגא</b>
<h2>דף עב:</h2>
ואמאי טומאת בית הסתרים היא וטומאת הבית הסתרים לא מטמאה — פי' דין חולקין בשאר טמאות דנוגע טמא לטהור אלא מחוברין הן אמאי הבשר מגע נבלה.
<b>הערוך ערך סתרגא</b>
<h2>דף עג.</h2>
חיבורי אוכלין כמן דמיפרתי דמו — פי' ענין חתיכה ושבירה ופרידה ובקיעה. "ביצי צפעוני בקעו" (ישעיה נ"ט, ה') תרג' הא בביעי דחיון חורמנין מפרתין. "והזורה תבקע אפעה" (שם).
<b>הערוך ערך פרגא</b>
<h2>דף עד:</h2>
רבי יהודה אומר, גוממו עם השופי — פי' חותכו.
<b>הערוך ערך גםגא</b>
ר' יהודה אומר, גוממו עם השופי — פולפא בלעז.
<b>הערוך ערך שפיגא</b>
נעשה כאגוז המתקשקש בקליפתו.
<b>הערוך ערך קשקשגב</b>
<h2>דף עה.</h2>
דג מקרטע איכא בנייהו — פי' ענין דילוג.
<b>הערוך ערך קרטע</b>
<h2>דף עה:</h2>
מישהא הוה שהי ושתיק — פי' משהא הוה ליה ר' שמעון בן לקיש לר' יוחנן ושתיק עד דגמר טענתיה והדר פליג עלוהי, ור' אסי נפק לברא קודם שיגמור דבריו. איכא דאמרי, משתא הוה שתי ריש לקיש כי אמרה ר' יוחנן להא שמעתא וקודם שיגמור לשתות נפק ר' אסי.
<b>הערוך ערך שהגא</b>
הפריס על גבי קרקע איכא בנייהו — פי' שהלך הילוך בפרסותיו על הארץ.
<b>הערוך ערך פרסגב</b>
יצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי — "נתן בניו פליטים" (במדבר כ"א, כ"ט) תרג' ירוש' שלילין בקולריא, "ויתנוהו בסוגר" (יחזקאל י"ט, ט') תרג' ויהבוהו בקולרין.
<b>הערוך ערך קלרגד</b>
תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה, ר"ש שזורי אומר, אף בחול שואלו ואוכלו על פיו — פי' שואל את עם הארץ שקנה ממנו ואומר, הפרשת תרומה, אם יאמר לו, מעושרין הן, אוכל על פיו. ותניא בתוספתא דמאי (פ"ה) יותר על כן אמר ר' שמעון שזורי הפריש תרומ' מעשר וכו' עד שכשם שאימת שבת על עם הארץ כך אימת דימוע על עם הארץ, ואם אמר כבר הוצאתי אני ממנו מעשר — נאמן, פי' כיון דידע עם הארץ עונג שבת וסעודת שבת קבע וקובעת למעשר, אם לא הפריש מעשר אינו משקר שאימת שבת עליו, כך יש אימת דימוע עליו, וכיון שהפריש החבר תרומת מעשר מן הדמאי ואח"כ חזרה למקומה ונתערבה, ואומר לעם הארץ כך וכך אירע לי שמא הפרשת ממנה תרומת מעשר, אימת דימוע עליו מימר אמר, כיון שהפריש ממנה ואח"כ נדמעה חמורה היא ואינו משקר, פי' דמאי כבר פירשנו בע' דד. פי' אחר, מלשון דימיתי אם יצא ממנו מעשר אם לאו. פ"א, דין מאי מתוקן או לא. ובגמ' דבני מערבא (מ"ש פ"ה ה"ה) מפורש דמי תיקן דמי לא תיקן.
<b>הערוך ערך דמאי</b>
הלכה כר' שמעון שזורי במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי. מסוכן, דתנן ר' שמעון שזורי אמר, אף המסוכן — פי' חולה שאמר לעדים כתבו אע"פ שלא אמר תנו יכתבו ויתנו, דאומדן דעת הוא דאין אדם משטה בשעת מיתה וזה שלא אמר תנו החולי דחקו ולא השלים דבריו וכמו שאמר כתבו ותנו הוא, וכן בתרומת מעשר של דמאי — עם הארץ שהפריש מכרי של דמאי תרומת מעשר אחד ממאה וחזרה ונתערבה לו בכרי ההוא כלומר נדמעה, א"ר שמעון שזורי, בזה אף בחול שואל ואוכל על פיו — פי' אם אמר חזרתי ותקנתיו — מותר, שאילו לא רצה להוציא מתחילה לא היה מוציא תרומת מעשר, אלא כיון שראינו שהוציא אומדן דעתא הוא ודאי כיון שאמר חזרתי ותקנתיו נאמן, ותנינן בהדיא, ר' שמעון שזורי אומר, כשם שאימת שבת על ע"ה כך אימת דימוע עליו, וכבר פירשנו בע' דמאי בענין אחר.
<b>הערוך ערך חזרגא</b>
אף בחול שואלו ואוכל על פיו — כבר פירשנו בע' דמאי ובע' חזר.
<b>הערוך ערך שאל</b>
<h2>דף עו.</h2>
וכן שניטל צומת הגידים גמר' ממקום שצומתין עד מקום שמתפשטין — פי' ממקום שמתכווצין.
<b>הערוך ערך צמת</b>
צומת הגידים שאמר היכא דפרעי טבחי — פי' מקום שפותחין בו הבהמה להוציא קרביה, כדאמרינן (לעיל י"ט:) שחיטה מפורעת כלומר פתוחה.
<b>הערוך ערך פרע</b>
אמר אביי, ד' בטרי בתורא — פי' ר"ח בטרא בי טחרא מלשון "טחורי הזהב" (ש"א ו', י"ז) ואמר עוד קבלה בידינו מרבותי בטרא ד' אצבעות.
<b>הערוך ערך בטרא</b>
בלטי הוו צומת הגידין.
<b>הערוך ערך בלט</b>
אשיני — הוו צומת הגידים, רכיכי — לא הוו צומת הגידים — פי' אשין — קשה.
<b>הערוך ערך אשןגא</b>
<h2>דף עו:</h2>
כיון דזגי אע"ג דלא חוורי —
<b>פי' צלול]. אמרי רבואתא, דלית הלכתא כמר בר רב אשי לא בהא ולא באפוכי שבועתא, וסימנך "הפך לבן" (ויקרא י"ג, ג'), כלומר אפוכי שבועה וחיוורי דגידים. [הערוך ערך זגגח</b>
אמר שמואל, צומת הגידים שאמרו אפילו לא נשתייר בה אלא כחוט הסרבל — כשרה — פי' חוט כפול ועב מן "כפיתו בסרבליהון" (דניאל ג', כ"א).
<b>הערוך ערך סרבל</b>
ונימא מר עור משלים לבשר לחומרא — פי' כגון הבשר חופין חצי העצם והעור משלימו לרוב ולא תאמר עור מצטרף לבשר ואפילו חצי בחצי.
<b>הערוך ערך ערגיא</b>
<h2>דף עז.</h2>
ההוא נשבר העצם דיצא לחוץ דאישתקל קרטתא מיניה — פי' קורטא מלשון קורט של לבונה.
<b>הערוך ערך קרטגב</b>
א"ל רבינא לרבא, מתלקט מהו — פי' כגון שהיה בשר מפוזר מעט הנה ומעט הנה אם תקבצנה יהיה הרבה. "מראתו בנצתה" (ויקרא א', ט"ז) תרג' ירוש' זלפקקה בלקטה.
<b>הערוך ערך לקט</b>
מתרוסס מהו — פי' כמו "קנה רצוץ" (ישעיה מ"ב, ג').
<b>הערוך ערך רסגב</b>
נתמסמס הבשר רואין אותו כאילו אינו, היכי דמי נתמסמס — כל שהרופא גורדו ומעמידו על בשר חי.
<b>הערוך ערך מסמס</b>
דילמא התם דקני משכא ריריה — פי' במקום שנמשך בעצם ריר ומילא מקום השבר, שהריר בתוך העצם חשוב כבשר, אבל העצם שלא נמשך אליו ריר והיא הלחלוחית אין העור חשוב כבשר.
<b>א"ב. בנוסחאות כתוב דקני משכא דידיה ופירש"י שהחזיק העור]. נקדר כמין טבעת ... והוא דקנא גרמא דידיה פי' בע' קד. [הערוך ערך רר</b>
נקדד כמין טבעת מהו — פי' נפתח בעצם כמין טבעת, ופשטנא מסרטו מחתכו בעצם ומעלה ארוכה והוא הקנה אותו העצם ריריה והוא לחלוחית וכשתיבש סותם הפתח, ודוקא בעצם שמסרטו, אבל ברזל שורף ואינו מעלה ארוכה.
<b>א"ב. בנוסחאות כל אלו כתובים קדר]. [הערוך ערך קדגא</b>
ומסרטו בעצם ומעלה ארוכה, ודוקא עצם אבל פרזלא זריף — פי' מכביד החולי. פ"א ... היא שורפת.
<b>הערוך ערך זרףגב</b>
השוחט את הבהמה ומצא בה שליה — נפש היפה תאכלנה — פי' כדכתיב "ובשליתה היוצאת מבין רגליה" (דברים כ"ח, נ"ז).
<b>הערוך ערך שליה</b>
<h2>דף עז:</h2>
בנבלתה — ולא בעצמות ולא בגידין וכו' עד לא נצרכה, אלא שעשאן צקי קדרה — פי' דבר היורד לקדרה.
<b>הערוך ערך צקגב</b>
ומאי ניהו, נדמה — הנולד מן התישה ודומה לכבש או הנולד מן הכבשה ודומה לתייש.
<b>הערוך ערך דםגד</b>
<h2>דף עח.</h2>
כמאן תלינן קיבורא בדיקלא — כי האי תנא — פי' סנסני תמרה שהן מכבדות של תמרה.
<b>הערוך ערך קברגד</b>
<h2>דף עט.</h2>
עבי קליה — בר חמרא, צניף קליה — בר סוסיא — פי' נעים דק כמין צהל.
<b>הערוך ערך צנףגב</b>
רבן אודניה וזוטרא גנובתיה — בר חמרא, זוטרן אודניה ורבא גנובתיה — בר סוסיא — פי' זנב "יחפוץ זנבו" (איוב מ', ט"ז) תרג' כאיף גנובתיה.
<b>הערוך ערך גנבגב</b>
כי מעיילת לי כודנייתא בדספק — פי' ... מרכבה שנושאין אותו בני אדם ופעמים בבהמות. [א"ב בנוסחאות דידן כתוב ריספק].
<b>הערוך ערך דיספק</b>
<h2>דף פ.</h2>
הני עזי דברא — כשרות לגבי מזבח — פי' של בר הנמצאת במדבר. ס"א, דבאלא.
<b>הערוך ערך עזגא</b>
הני עיזי דבאלא כשרין לגבי מזבח — פי' יער ששמו כן. ס"א, ברא תרג' חוץ ברא והן מדבריות.
<b>הערוך ערך באלא</b>
עד כאן לא פליגי רבנן ור' יוסי אלא בשור הבר וכו' עד ורבנן סברי מדמתרגמינן תורבלא מינא דבהמה הוא, ור' יוסי סבר כיון דחשב ליה בהדי חיותא מינא דחיה הוא.
<b>הערוך ערך תרבלא</b>
<h2>דף פא.</h2>
התראת ספק לא שמה התראה — פי' אזהרה.
<b>הערוך ערך תרגה</b>
<h2>דף פב:</h2>
האי דקתני כלאים כלאים, לאפוקי מדר' יאשיה, דאמר אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד, קמ"ל או חטה וחרצן או שעורה וחרצן.
<b>הערוך ערך חטגה</b>
<h2>דף פג:</h2>
ונוהג בכוי מפני שהוא ספק — פי' כוי זרע תיש ונולד מצביה.
<b>הערוך ערך כוי</b>
כדר' זירא, דאמר
<b>ר' זירא], כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו — פי' כל מנחה הראויה לבילה והיא עד ס' עשרונים — אין בילה מעכבת בה, אלא אע"ג שלא בלל — כשר, וכל שאין ראוי לבילה, כלומר מנחה מרובה יותר מס' עשרונים ולמעלה — בילה מעכבת בה, הילכך פסולה. [הערוך ערך בלגא</b>
ונגרדיה ונכסיה, מי לא תנן, דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות, אלמא גריד ליה ומכסי ליה — פי' גירוד זה חיכוך בכלי.
<b>הערוך ערך גרדגא</b>
<h2>דף פד.</h2>
<b>מאה מנה] ישפתו לו קדרה בכל יום — פי' כמו "שפות הסיר" (מ"ב ד', ל"ח). [הערוך ערך שפתגב</b>
אבא ממשפחת בריאין הוה — פי' אבא... הוא רב.
<b>הערוך ערך אבא</b>
<h2>דף פד:</h2>
הרוצה שיעשיר יעסוק בבהמה דקה. ואמר רב חסדא, מאי דכתיב "ועשתרות צאנך" (דברים ז', י"ג) — שמעשירות את בעליהן.
<b>הערוך ערך עשתרות</b>
א"ר יוחנן, כס דחרשין ולא כס דפושרין וכו' — פי' תרג' "מכשפה" (שמות כ"ב, י"ז) חרשא, כלומר מוטב כוס שיש בו מיני מכשפות מכוס דפושרין שלא הוחמו כל צרכן.
<b>הערוך ערך חרשגא</b>
כס דחרשין ולא כס דפושרין — כבר פי' בע' חרש.
<b>הערוך ערך פשרגא</b>
אבל שדא ביה ציבי לית לן בה — עיי' בע' חרש.
<b>א"ב. לא פי' מימרא זו... בערך חרש ושם היה ראוי לפרשה ואולי פירשה שם ונשמט מנוסחאות שלנו]. פי' כגון הדס וסיאה. [הערוך ערך צבגו</b>
כס דחרשין ולא כס דפושרין וכו' אבל צייץ — עיי' בע' חרש.
<b>הערוך ערך צייץ</b>
וילבש כלי פשתן — כתנא רומאה — "המחלצות והמעטפות" (ישעיה ג', כ"ב) תרג' כיתוניא ושושיפיא.
<b>הערוך ערך כתן</b>
ילבש כלי פשתן — כיתנא רומיתא... כלי זכוכיתא חיורתי.
<b>הערוך ערך חוור</b>
מאי דכתיב "טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט" (תהלים קי"ב, ה'), לעולם יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו, וילבש ויתכסה במה שיש לו, ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו שהן תלויין בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם.
<b>הערוך ערך טבגא</b>
לישמטוה לאמוריה מיניה — פי' ניפסקוה ללישניה, דכל אמירות בלישנא נאמרות. פ"א, לישמטוה לאמוריה ישתקו המתורגמן שמתרגם דברים שדורש שלא כהלכה.
<b>הערוך ערך אמרגו</b>
<h2>דף פה:</h2>
ר' חייא נפיל ליה יניכא בכיתניה — ומפרשינן תולעת.
<b>הערוך ערך אנבא</b>
זיל שחוט עופא על בביתא דמיא דמורח ריחא דדמי ופריש — פי' הפשתן היה במשרה בתוך המים לשם ונפל יאניכא שהוא טינוולא בלעז, וא"ל שחוט על המשרה וישחט ויפרש.
<b>הערוך ערך בביתא</b>
<h2>דף פו.</h2>
דתנן בהרוטב פ"ג בטהרות (מ"ח) תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו, ר"מ — מטהר, וחכמים מטמאין, מפני שדרכו של תינוק לטפח — פי' דרכו של תינוק להכות בידו על העיסה.
<b>הערוך ערך טפחגד</b>
<h2>דף פח.</h2>
זבל דק וחול דק.
<b>הערוך ערך דקגא</b>
זבל וחול דק... וחול גס.
<b>הערוך ערך חלגב</b>
מכסין בזבל דק ובחול דק בסיד ובחרסית — חרסית מין סיד הוא שחופרין אותו מן הקרקע, וי"מ חרסית שמכתשין אותו ועושין אותו טיט שמו חרסית ובלעז טישטטסא.
<b>הערוך ערך חרסגא</b>
בסיד ובחרסית ובלבנה ובמגופה שנכתשה.
<b>הערוך ערך גףגב</b>
לא בזבל גס ולא בחול גס.
<b>הערוך ערך גסגא</b>
<h2>דף פח:</h2>
האי בורכתא — פי' האי בורכתא, כלומר דבר בורות הוא ובור הוא מי שאומר דבר זה.
<b>הערוך ערך ברךגה</b>
תנא, הוסיפו עליהן השחור והכוחל ונקרת הפיסולין, וי"א, אף הזרניך.
<b>הערוך ערך כחלגא</b>
וי"א אף הזרניך — פי' בלעז אוריפימינטו ובל' ישמעאל זרניך.
<b>הערוך ערך זרניך</b>
<h2>דף פט.</h2>
א"ר יוחנן משום ר' אלעזר ב"ר שמעון, כל מקום שאתה מוצא דבריו של ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי בהגדה עשה אזנך כאפרכסת — פירושו דלי של ריחים שהוא מכניס הרבה ומוציא קימעא.
<b>הערוך ערך ארפכס</b>
<b>נוסח הערוך מהדורא רגילה. (בפ' י"ד דכלים משנה ח') כלי מתכו' ארפכס של מתכת טמאה. ובסוף כלים (פ"ל מ"ד) וארפכס של זכוכית טהורה. (חגיגה ג':) אף אתה עשה אזנך כארפכסת וקנה לך לב לשמוע. (חולין פ"ט.) אמר רבי יוחנן משום רבי אלעזר בר' שמעון כל מקום שאתה מוצא דברים של רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי בהגדה עשה אזנך כארפכסת שהיה דורש לא מרובכם וכו'. יהי רקיע הבא לי ארפכס נתן עליו טס של זהב ולא עמדו המים טס של כסף ולא עמדו המים כיון שנתן אצבעו עמדו המים. ס"א אפרקס. ס"א אפרכס ופירושו דלי של ריחים שהוא מכניס הרבה ומוציא קימעא ופי' ארפכס בבראשית רבה פ"ד הוא ארק (ומפורש בדיופו) (א"ב. פירוש בלשון יוני כלי גננים אשר אם ישים אדם אצבעו על פיו אחד לא יורקו המים מצד אחר)]. [הערוך ערך (ארכפס) ארפכס</b>
"לא מרבכם מכל העמים"
<b>וגו'] (דברים ז', ז') אמר הקב"ה, חושק אני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטים עצמכם. [הערוך ערך לאגא</b>
"תולה ארץ על בלימה" (איוב כ"ו, ז') אמר רב אילעא, אין העולם מתקיים אלא בזכות מי שבולם עצמו בשעת מריבה — פי' בלום — סתום.
<b>הערוך ערך בלםגא</b>
א"ר יצחק, מאי דכתיב "האמנם אלם צדק תדברון" (תהלים נ"ח, ב') מה אומנתו של אדם בעה"ז ישים עצמו כאילם. וכו' — פי' "תולה ארץ על בלימה" (איוב כ"ו, ז'), "ונחנו מה לא עלינו תלונותיכם" (שמות ט"ז, ח'), "ואנכי עפר ואפר" (בראשית י"ח, כ"ז), "ואנכי תולעת ולא איש" (תהלים כ"ב, ז'), שם מפורשין.
<b>הערוך ערך אלםגא</b>
<h2>דף פט:</h2>
ונוהג בשליל, ר' יהודה אומר, אינו נוהג בשליל — פי' הוא העובר. "טוב ממנו הנפל" (קהלת ו', ג') תרג' אמרית במימרא דטב מיניה שלילא דלא חזא עלמא הדין.
<b>הערוך ערך שליל</b>
<h2>דף צ.</h2>
עכולי בשר אתה מחזיר, ואי אתה מחזיר עיכולי גידים ועצמות — פי' כמו כדי שיתאכל ודבר מכוער הוא ולא לגמרי.
<b>הערוך ערך עכלגב</b>
<h2>דף צ:</h2>
אמר רב הונא, גיד הנשה של עולה חולצו לתפוח — פי' שולפו מן הירך וזורקו לתפוח.
<b>הערוך ערך חלץגא</b>
תפוח היה באמצע המזבח — עיי' בע' גוזמא. פי' אפר תפוח היינו לאחר שהרים הדשן ושמו אצל המזבח למטה והנשאר בדשן שעל גבי המזבח היה צוברו ביתד ועושהו עגול כמין תפוח וגבוה כעין כובע.
<b>הערוך ערך תפוח</b>
תנן התם בפ"ב דתמיד (מ"א) החלו מעלין באפר ע"ג התפוח ותפוח היה באמצע המזבח פעמים עליו ש' כור. אמר רבא, גוזמא, השקו את התמיד בכוס של זהב. אמר רבא, גוזמא. אמר ר' אמי, דברה תורה בלשון הבאי. "ותבקע הארץ לקולם" (מ"א א', מ') ותבקע ס"ד, אלא גוזמא. א"ר יצחק אמר שמואל, בג' מקומות דברו חכמים לשון הבאי, תפוח, גפן ופרוכת, לאפוקא מדרבא... דאמר כוס של זהב גוזמא, קמ"ל, הני — אין, אבל התם — אין עניות במקום עשירות — ופי' גוזמא לשון הבאי ודברי הבאי אחד הוא, והוא כאדם שמגדל את הדבר הרבה ומוסיף בגידולו, והוא כענין "ערים גדולות ובצורות בשמים" (דברים א', כ"ח) אשר בתורת משל הוא כשם שהשמים אי אתה מגביה ראשך בכל יכולת עד שתראה המקום שלמעלה הימנו, כך ערים האלה אי אתה רואה את ראש המבצר עד שתגביה ראשך ותשא עיניך בכל יכולתך. ואם במנין אתה תמה איך יאמר מנין שאין הדבר בקצבה ההיא כל שכן שאמר ותבקע מעשה שהיה ראוי לתימהון, והנה במנין לשון הבאי הרבה באמרן "ואלו חי אלף שנים פעמים" (קהלת ו', ז') ואין זה מצוי באנוש, "ולמך שבעים ושבעה" (בראשית ד', כ"ד) לא קצבה מדוקדקת היא, "מהכות כסיל מאה" (משלי י"ז, י'), "אלף גפן באלף כסף" (ישעיה ז', כ"ג), "ולקבל אלפא חמרתא שתה" (דניאל ה', א') הרי זה מנין שאי אפשר להיות כמשמעו שישתה אחד כנגד אלף אלא לשון הבאי הוא, והוא נקרא גוזמא כי הוסיף בעילויו של דבר, כלומר אילו היה בן אדם יכול לשתות כך היה זה שותה, אף כך הוסיף בעלוי תפוח כי פעמים עליו ש' כור, ובפרוכת ש' כהנים מטבילין אותה, כלומר כי לא נראה כמה הן והיו נראין לעינים כאשר יראו כורין הרבה והמטבילין נראין כאשר יראה קהל גדול כמשל בעלמא, וכן גפן וכיוצא בו, וכיון שחקרו אנשי התלמוד וראו כי לא בדקדוק נאמרו משניות הללו אלא הבאי גילו כי כן הם. ואשר אמרת מאי שנא הני מדדמי להו, כי באלה פורש בו כך וכל שפורש בו כך או שנודע שהוא כך כענין מגדל הפורח באויר וכיוצא בו הרי הוא כמותו, וכל מה שלא נגלה בו כך אין לומר בו כן שאף במקרא יש לומר כן מאי שנא "כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא" (דברים ד', כ"ד) מן "כי ה' אלהיך הוא האלהים" (שם ז', ט') אלא שאין לך להוציא דבר ממשמעו אלא בראיה, אף כן דברי חכמים וכל דברי בני אדם כך — זאת תשובת רב שרירא ורב האי גאון בני הגאונים זצ"ל.
<b>הערוך ערך גוזמא</b>
דתנן, גפן של זהב היתה עומדת על פתחו של היכל ומודלה ע"ג כלונסות — פי' עץ ארוך כמין קנה של רומח וכך תרגום "ושקפים שלשה טורים" (מ"א ז', ד') וכלנסא תלת סידרין.
<b>הערוך ערך כלנס</b>
<h2>דף צא.</h2>
דאמר מר בפ' אין מעמידין בגמ' לא יתיחד (ע"ז כ"ה:) ישראל שנטפל לו גוי בדרך טופלו לימינו ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומר, בסייף — טופלו לימינו, במקל — טופלו לשמאלו — פירוש אם יש סייף לגוי טופלו לימינו לפי שהסייף חגור בשמאלו של גוי ואם יראה ישראל שהגוי רוצה לשלוף חרבו הרי ימינו של ישראל אצל החרב ואוחז בה ישראל, במקל טופלו לשמאלו — אם יש מקל ביד גוי טופלו לשמאלו שאם ירצה להכותו במקל שיאחז ביד ימינו שהוא בצידו.
<b>הערוך ערך טפלגב</b>
למה נקרא שמו גיד הנשה — שנשה ממקומו, וכן הוא אומר "נשתה גבורתם" (ירמיה נ"א, ל"א).
<b>הערוך ערך ש'גב</b>
<h2>דף צא:</h2>
"ויזרח לו השמש" (בראשית ל"ב, ל"ב) וכי השמש לו לבדו זורחת והלא לכל העולם כולו זרחה וכו'.
<b>הערוך ערך זרח</b>
עולין ומסתכלין בדמות של מעלה יורדין ומסתכלין בדמות דיוקני של מטה — "אך בצלם" (תהלים ל"ט, ז') תרג' ברם בדייקנא פי' גאון, דיוקני היא צורה ועיקר צורת אדם המצויירת בו איקונין והצורה המצויירת על הנייר או על הסיד דיוקני כלומר זו שניה לזו כעין דיופי שהוא כלי שיש לו שתי פיות.
<b>הערוך ערך דיוקן</b>
וכי גנב אתה או קוביוסטוס אתה שאתה מתיירא מן השחר — פי' גנב — גונב ממון, קוביוסטוס — גונב נפשות.
<b>הערוך ערך קבייסטס</b>
<h2>דף צב.</h2>
קנוקנאות שבה — אילו ריקנים שבא"י — פי' הם ענקוקלות שפירשנו במקומו.
<b>הערוך ערך קנוקנות</b>
שלחו מתם — פי' מארץ ישראל לבבל.
<b>הערוך ערך תםגג</b>
איבעון רחמי אתכליא על עליה, ואילמלא עליה לא מיתקיימן איתכליא.
<b>הערוך ערך איתכליא</b>
ורובייהו משתכחי בבי כנישתא דתותי אפתא — פי' תחותי ח' מבלעת.
<b>הערוך ערך תתגב</b>
אפתא — פי' ר"ח ז"ל אפתא — ביתו שהוא פתוח לחצר השותפין חולקו לשנים וסותם ביניהם בגובה הבית שנעשה כמו אפתא — עד כאן פי' ר"ח ז"ל, ואשר נראה לנו כי אפתא הוא שמקרין באמצע הבית תחת הקירוי של מעלה וטחין אותו ומשתמשין בו.
<b>הערוך ערך אפתא</b>
<h2>דף צב:</h2>
ואחת שאין שוקלין בשר המת במקולין — פי' בל' יון קורין מקולין לבית המטבחים ובלעז מקילו.
<b>הערוך ערך מקולין</b>
מחטט אחריו — פי' חותך וחופר.
<b>הערוך ערך חטגו</b>
ר' יהודה אומר, גוממו עם השופי — פולפא בלעז.
<b>הערוך ערך שפי</b>
רבי יהודה אומר גוממו עם השופי — פי' חותכו.
<b>הערוך ערך גםגא</b>
רבא ממרטט ליה — כלומר (מרוטט)
<b>מחטט] אחריו וחותכו יפה. [הערוך ערך מרטגב</b>
ר' אסי גיים ליה — פי' רבינו חננאל מניחו עם הבשר כד עבד בר פיילי בגיד הנשה דהוה גיים ליה, ואמר ליה שמואל, חות ביה טפי (לקמן צ"ו.).
<b>הערוך ערך גםגא</b>
<h2>דף צג.</h2>
אמר רב יהודה אמר שמואל, חוורתא דתותי מתני — אסיר — פי' הלובן שבתוך הכוליא והן חוטי דאינון גו כוליתא ושם המקום חרץ, דאמרינן בפ' אלו טרפות (לעיל נ"ה.) גבי כליות והוא דמטי לקותא במקום חרץ, ואמר ר"ח ז"ל, שמענו מרבותינו כי חלב שהוא בראש הכסלים הוא חיוורתא דתותי מתני, וקרום מפריד בין זה חיוורא ובין השומין שהוא תחת זה החיורא, והעליון אסור והתחתון מותר.
<b>הערוך ערך חוור</b>
חיורא דתותי מתני — כבר פירשנו בע' חור.
<b>הערוך ערך מתןגג</b>
בהמה בחייה פרוקי מפרקה — פי' זה שאנו רואים הירכות מחוברות והחלב בתוכן אחר שחיטת הבהמה נתחברו היריכות, אבל בחייה פתוחות היו והחלב הזה מגולה היה וזהו תרבא דאקליבוסתא.
<b>הערוך ערך פרקגא</b>
נהירנא כד הוו מארין בבי מדרשא בהמה בחייה פרוקי מפרקא.
<b>הערוך ערך נהרגג</b>
אקליבוסתא — פירשנו בע' קוף.
<b>הערוך ערך אקליבוסתא</b>
אמר שמואל, האי תרבא דאקליבוסתא — אסור, וזהו חלב שעל הכסלים — פי' קליבוסת בין הפקקלות.
<b>הערוך ערך קליבוסת</b>
אמר רב יהודה, ריש מעיא באמתא בעי גרירה — פי' הוא מעי הנמשך מן הקיבה ולמטה. וי"א, המעי הנמשך מן הכרכשא ולמטה דקיימא לן כר"ע דאמר (לעיל מ"ט:) תותב וקרום ונקלף כמו החלב שעל הקרב וזהו חלב שעל הדקין.
<b>הערוך ערך רשגב</b>
ריש מעיא באמתא בעי גרידא, וזהו חלב שעל הדקין.
<b>הערוך ערך דקגא</b>
אמר רב יהודה, חוטין שבעוקץ — אסורין — פי' העוקץ הוא העצה כדכתיב "לעומת העצה" (ויקרא ג', ט'), באלו שתי תיבות אקס ועקץ א' וע' אחד הם ס' וצ' אחד הם.
<b>הערוך ערך עקץגא</b>
חמשה חוטי אית בהו בכפלי, תלתא מימינא ותרתי משמאלא... אמר אביי ואיתימא רב יהודה, חמשה חוטי אית בחיותא שלשה משום תרבא ותרתין משום דמא וכו'.
<b>הערוך ערך חטגג</b>
חמשה חוטין אית בהן בכפלי — פי' הכסלים, בלעז אלמטי "ויעש פימה עלי כסל" (איוב ט"ז, כ"ז) תרגומו ועבד רוטבא עילוי כפלא.
<b>הערוך ערך כפלגב</b>
חמשה קרמי איכא בחיותא — כתיב "ויקרם עליהם עור" (יחזקאל ל"ז, ח').
<b>הערוך ערך קרםגא</b>
דביעי ודמוקרי משום דמא — פי' מוח שבקדקד "ומזה עצמותיו ישקה" (איוב כ"א, כ"ד) תרג' ומקרא דרגמוהי פטים.
<b>הערוך ערך מקרגא</b>
<h2>דף צג:</h2>
הני ביעי חשילתא שריין ואת לא תיכול — שנתמסמסו כדכתיב "מהדק וחשל" (דניאל ב', מ').
<b>הערוך ערך חשלגב</b>
לא אזרעין — שריין. מנא ידעינן, אי אית בהו שורייקי סומקי — אסירן.
<b>הערוך ערך שרייקא</b>
אומצא, ביעי, ומזירקא... אומצא דאסמיק — פי' חתיכה של בשר שהאדימה, חתכיה ומלחיה אפילו לבשל בקדרה — מותר. שפדה בשפודה — מידב דייב, אחתיה אגומרי — מישב שייב, וכן הלכתא. ביעי — פי' ביצים בקרמיהו, חתכינהו ומלחינהו — אפילו לקדרה שריין, תלנהו בשפודא — שרי מידב דייבן, אחתינהו אגומרי — מישב שייבן ושרו, וכן הלכה. מזירקא — חתכינהו בדופקא ומלחינהו — אפילו לקדרה שריין, תלנהו בשפודא — מידב דייבן ושרו, אנחינהו אגומרי — מישב שייבן ושרי.
<b>הערוך ערך אמץגב</b>
אומצא ביעי ומזרקי — כבר פירשנו בע' אמץ.
<b>הערוך ערך מזרק</b>
אנחיה אגומרי מישב שייבן — עיי' בע' אמץ. פי' ענין שאיבה.
<b>הערוך ערך שבגו</b>
חד אמר, מיצמת צמתי ליה — עיי' בע' אומצא. פי' מצמת צמתי ליה גומרי לחתיכה ומייבשא ליה לדמא בגויה ואסיר. וחד אמר, משב שייבי ליה גומרי לחתיכה ומייצן ליה לדמי ושרי, אלמא כל מיצמת מייבושי הוא.
<b>הערוך ערך צמת</b>
רישא בכבשא, תליה אבית שחיטה — שרי, אצדדין — אסיר אנחיריה — אי דץ ביה מידי ופתחיה כדי שיזוב הדם — מותר ואם לאו — אסיר וכן הלכה.
<b>הערוך ערך רשגב</b>
אמר רב כהנא, אקלודי מיקלד בהו — פי' מקום יש בירך שמתפתל ומתהפך פנימי על החיצון ובמקום דפרעי טבחי. פי' מפתח בל"י קלידי.
<b>הערוך ערך קלד</b>
<h2>דף צד.</h2>
אנפקא א"ל לאשקויה ואשקייה חמרא מזיגא... אנפקא — חמרא חייא משמע.
<b>הערוך ערך אנפק</b>
ת"ר, לא ילך אדם לבית האבל ובידו לגין המתקשקש.
<b>הערוך ערך קשקשגב</b>
<h2>דף צה.</h2>
לא הואי ספאי משור של פטם.
<b>הערוך ערך סףגא</b>
<h2>דף צה:</h2>
אתא ההוא גברא קא מחליל רישא במיא — פי' שרחץ. "ורחצת וסכת" (רות ג', ג') תרג' ותחלילי במיא ותסוכי בושמין
<b>הערוך ערך חלגיא</b>
אייתי סילתא שדא אסיק תרין.
<b>הערוך ערך סלגד</b>
התם פרוותא דגוים הואי, דאיסורא שכיח טפי.
<b>הערוך ערך פרוותא</b>
אודיק בדשא — "וישקף על פני סדום ועמורה" תרג' ירוש' (בראשית י"ט, כ"ח) ואודיק, וכן "וישקיפו על פני סדום" (שם י"ח, ט"ז), "השקיפה ממעון קדשך" (דברים כ"ו, ט"ו) ותמצא מהן בלא א' מפורש בע' דק.
<b>הערוך ערך אדקגג</b>
רב בדיק במעברא — פי' היה מנחש אם ימצא בשפת הנהר מעברא שהיא כגון בוצית ודוגית שהן ספינות קטנות שעוברין בהן בני אדם בנהר ונקראות מעברות, אם יעבירוהו מיד ואין צריך להמתין ידע שמצליח.
<b>הערוך ערך מעבר</b>
אמר רב הונא אמר רב, חריזין הרי הן סימן — פירוש דץ ביה קוץ או מידי אחרינא בשנים או בשלשה מקומות כדאמרינן בהמקבל (ב"מ ק"ג:) קני דחירזא.
<b>הערוך ערך חרז</b>
ר' חייא בר אבין איתבד ליה כרכשא ביני דדני — פי' הוא המעי הדבוק בפי הטבעת.
<b>הערוך ערך כרכשגב</b>
<h2>דף צו.</h2>
בר פיילי — פי' שם איש.
<b>הערוך ערך בר פיילי</b>
בר פיילי — פי' בר פיילי הוה מנקר ירך של בהמה, הוה קא גיים בגיד הנשה — כלומר מניח שמנו בבשר ולא היה מדקדק עליו ליטול כולו כדרב אסי בלובן כוליא דהוה גיים ליה, חזייה שמואל, א"ל, חות טפי — כלומר חטט אחריו. אי לאו דחזיתיך הות ספית לן איסורא. אירתת, נפל סכיניה מידיה. א"ל ... דאורי לך כרבי יהודה אורי לך — דאמר יקיים בו מצות נטילה — כלומר אינו צריך לדקדק אחריו.
<b>הערוך ערך גםגא</b>
<h2>דף צז.</h2>
שאני חלב דמפעפע — פי' בהתחממו נימס ונובע ונבלע באיברים כולן.
<b>הערוך ערך פעגב</b>
כלכית — פי' דג קטן טמא.
<b>הערוך ערך כלכית</b>
אמר רבא, אמור רבנן בטעמא ואמור רבנן בקפילא ואמור רבנן בס'.
<b>הערוך ערך מןגד</b>
<h2>דף צז:</h2>
מליח הרי הוא כרותח.
<b>הערוך ערך מלחגא</b>
דאמר שמואל, מליח הרי הוא כרותח כבוש הרי הוא כמבושל.
<b>הערוך ערך כבשגב</b>
קפלוט — פי' כרישין שיש להן ראש שמן, קפלוטות בל' יון קורין לראש קיפאלי.
<b>הערוך ערך קפלט</b>
כחל בס' וכחל מן המנין, היכא דלא קרעיה ובשליה בהדי בישרא אמר רב יצחק בריה דרב משרשיא, וכחל עצמו אסור, למאי נפקא מיניה, דאי נפל לתוך קדירה אסור ונאסר — פי' הוא הדד של בהמה.
<b>הערוך ערך כחלגב</b>
<h2>דף צח.</h2>
ההוא כי זיתא דתרבא דנפל לדיקולא דבשרא — תשובת הגאון, וששאלתם כי זיתא דתרבא דנפל לדיקולא, וקשיא למר, צונן או רותח ורותח היכי נפל לדיקולא מי סברת לדיקולא עצמה נפל, הכי קאמר כי זיתא דתרבא שנפל ליורה גדולה שיש בו שיעור דיקולא.
<b>הערוך ערך דקלגא</b>
<h2>דף צח:</h2>
אין בשלה אלא שלימה. ר' שמעון בן יוחאי אומר, אין שלימה אלא שנתבשל עם האיל, דכולי עלמא בהדי איל מבשל ליה, ר' שמעון בן יוחאי סבר — מבשל והדר חתיך ליה, ומר סבר — חתיך ליה והדר מבשל ליה.
<b>הערוך ערך בשלגב</b>
<h2>דף צט.</h2>
והתנן בפ' שני בערלה (מ"ו) ולמה אמרו כל המחמץ והמתבל והמדמע להחמיר מין במינו וכו' — פי' נותן תבלין במאכל של חולין כגון פלפלין או כמון או שאר מיני תבלין.
<b>הערוך ערך תבלגא</b>
<h2>דף קא:</h2>
אלא אמר רבא, שמדא הוה ושלחו דיומא דכפורי דהא שתא שבתא — פי' שמדא הוה וגזרו דלא לשדורי עיבור, ושלחו להו יומא דכפורי דהא שתא בשבתא נהוי ולא בזמניה וכדאשכחינן בשני דרבא דשלחו ליה אחוה זוג בא מרקת ותפשו נשר וכו' (סנהדרין י"ב.) פ"א, בעת שאמר ר"י הגלילי הזיד בשבת ושגג ביוה"כ פטור מן הקרבן בעת השמד שלא היו יודעין שיום שבת היה יוה"כ וקיבלו איסור שבת לבדו ועשו מלאכה בזדון ואח"כ נודע שהוא יוה"כ בשבת זו ואמר אילו הייתי יודע שיוה"כ היום לא הייתי עושה מלאכה, ר"ע אומר, חייב קרבן שהרי שגג ביוה"כ, ר"י הגלילי סבר כי בעת שקיבלו עליהם השבת לא היו יודעין שהוא יוה"כ שקיבלו עליהם ואין איסור זה וזה בבת אחת.
<b>הערוך ערך שמד</b>
<h2>דף קב:</h2>
ומי איכא מידי דבכולה לית בה כזית בשר ובחד איבר אית בה משהו בשר גידים ועצמות, אמר רב שרביא, בקלניתא — פי' עוף שכולו עצמות ואין בו אלא בשר מועט.
<b>הערוך ערך קלניתא</b>
<h2>דף קג:</h2>
אמר רב כהנא, בגרמיתא זעירתא — פי' אבר קטן שיש בני אדם שבולעין אותו.
<b>הערוך ערך גרםגא</b>
כי פליגי בשל בין החניכיים, מר סבר הרי נהנה גרונו בכזית ומר סבר אכילת מעים בעינן — פי' מקום החיך שהחיך הוא הטועם לאוכל.
<b>הערוך ערך חנךגב</b>
א"ל, מופת הדור — כלומר אדם חשוב.
<b>הערוך ערך מפת</b>
<h2>דף קד:</h2>
עוף וגבינה נאכלין באפיקורין. ס"א, אפקיליס — פירוש מטלית [ומפרש] בלא קינוח הפה ובלא נטילת ידים... והני מילי ביממא אבל בלילה לא.
<b>הערוך ערך איפקורין</b>
<h2>דף קה.</h2>
לא אמרן אלא ברכיכא, אבל באקושא לית לן בה, והלכתא בכל מילי הוי קינוח הפה, לבר מקימחא תמרי וירקא — פי' כמו קש.
<b>הערוך ערך אקושא</b>
מאן דסאיר נכסיה כל יומא מרווח אסתירא — פי' סר — סער בהבלעת עין. תרג' "פוקד" — מסער.
<b>הערוך ערך סרגב</b>
פגע ביה באריסיה דדרי פתכא דאופי — פי' חבילה של חריות של דקל.
<b>הערוך ערך פתכא</b>
חזא צינורא דבידקא בארעיה — פי' אמת המים.
<b>הערוך ערך צנרגג</b>
יומא חד חזא צינורא דבידקא בארעיה, שקליה לגלימיה כרכיה אותביה בגויה, רמא קלא אתי אנשי סכרוה — פי' נחל או אגם מים.
<b>הערוך ערך בדקגב</b>
איכא בינייהו קינסא — פי' חתיכות קרשים שאינן כלים, כדאמרינן בע"ז בפ' אין מעמידין בגמ' נודות (ע"ז ל"ג:) קינסא פליגו בה רב אחא ורבינא, חד אסיר וחד שרי, ולדבריו הכל מים אחרונים ע"ג קרקע — לא, משום רוח רעה ששורה עליהן.
<b>הערוך ערך קנס</b>
קינסא —
<b>הוא קיסם והנו"ן יתרה]. [הערוך ערך סנטרגב</b>
מים אחרונים ניטלין בצונן אבל בחמין לא שמפעפעין את הידים ואין מעבירין את הזוהמא — פי' מפעפעין — מבעבעין מלשון "שחין אבעבועות" (שמות ט', י').
<b>הערוך ערך פעגב</b>
מים אחרונים אין ניטלין [אלא] בצונן מפני שהחמין מפעפעין את הידים ואין מעבירין הזוהמא — "חלאתה בה" (יחזקאל כ"ד, ו') תרג' דזיהמותא ביה.
<b>הערוך ערך זהם</b>
<h2>דף קה:</h2>
לא שנו אלא שאין היד סולדת בהן.
<b>הערוך ערך סלד</b>
ומשתכחא כי קורטא בכורא — פי' קורטא מלשון קורט של לבונה — פי' גרגרים של לבונה.
<b>הערוך ערך קרטגב</b>
לא שקלי מידי מפתורא כי נקיט איניש כסא בידיה... משום דקשה לרוח צרדה — פי' דאי הוה האי כוס שני מהדר פרצופיה לאחוריה כההוא דרבה בר נחמני המפורש בפ' השוכר את הפועלין (ב"מ פ"ו.).
<b>הערוך ערך צרדהגב</b>
אסיתא — פי' אסיתא... והיא מכתשת ובל' לעז מורטרו.
<b>הערוך ערך אסיתא</b>
ההוא גברא דהוה מהדר בתריה שרא דעניותא וכו' — פי' מי שמנבל ומזלזל בפת ומשליך הפירורין לארץ ונדרסין ברגלי בני אדם משתרר עליו שר של עניות, ומי שמנקר אותם ויצניעם משתרר עליו שר של מזונות.
<b>הערוך ערך נבלגד</b>
דהוה אזיל בתריה סרה דעניותא — פי' שר הממונה על העניות.
<b>הערוך ערך סרגה</b>
כרך ריפתא איבלא — פי' עשב ששמו יבלא
<b>בארמית] ובלשון הקודש חצוב(ה). [הערוך ערך יבל</b>
אמר אביי, מריש הוה אמינא האי דלא שתי הופיא משום מאיסותא, אמר לי מר, משום דקשה לברסם — פי' בלשון חכמים רתיחה ובלשון המקרא קצף כדכתיב "כקצף על פני המים" (הושע י', ז').
<b>הערוך ערך הפיאגב</b>
אמר אביי, מריש הוה אמינא האי דלא שתי הופיא משום מאיסותא, אמר לי מר, משום דקשה לברסם. משתיא קשה לברסם... לברסם דחמרא — שכרא מעבר ליה, דשכרא — מיא מעבר ליה, דמיא — לית ליה תקנתא, היינו דאמרי אינשי, בתר עניא אזלי עניותא — פי' ברסם פלוריטיקו.
<b>א"ב. בנוסחאות דידן כתוב כרסום]. [הערוך ערך ברסם</b>
ולא שלף לכו ירקא ואכיל לכו מכושא דאסר גינאה.
<b>הערוך ערך שלףגב</b>
כישא — פי' אגודה של ירק.
<b>הערוך ערך כשגא</b>
הנהו שקולאי דהוו דרו חביתא דחמרא — פי' סבלין.
<b>הערוך ערך שקלגג</b>
שקולאי דדרו חביתא.
<b>הערוך ערך דרגג</b>
<h2>דף קו.</h2>
כי פליגי דפסיק מיניהו בבת בירתא — פי' כגון שלל לאגפיה.
<b>הערוך ערך בת בירתא</b>
שנים שאכלו מצוה לחלק, בד"א כששניהם סופרים, אבל אחד סופר ואחד בור — סופר מברך ובור יוצא.
<b>הערוך ערך ספרגג</b>
קידוש ידים ורגלים במקדש עד לפרק, לחולין עד לפרק, לתרומה עד לפרק — פי' פרק מקשרי אצבעותיו זולתי הכף של יד, והפרק — הכף של יד והאצבעות מקצה הזרוע המחובר בכף היד והוא הנקרא הפרק, כדתנן בכיצד צולין (פסחים פ"ה:) אבר שיצא מקצתו חותך עד שמגיע לעצם וקולף עד שמגיע לפרק וחותך, מקום הפרק של יד שהוא עד מקום המרפק כדתנן בערכין בפ' האומר משקלי עלי, משקל ידי עלי (ערכין י"ט.) ר' יהודה אומר, ממלא חבית מים ומכניסה עד מרפקו ושוקל בשר חמור וגידים ועצמות ונותן לתוכה עד שתמלא, והוא כלל היד מן האצבעות עד המרפק היא הנקראת יד.
<b>הערוך ערך פרקגא</b>
<h2>דף קו:</h2>
עד כאן לחולין — פי' היה מראה רב לתלמידיו עד הפרק לחולין והן אצבעותיו זולתי הכף. עד כאן לתרומה — הכף של יד והאצבעות מקום המחובר בכף היד.
<b>הערוך ערך עדגה</b>
<h2>דף קז.</h2>
א"ל ר' אבינא לבני פקתא דערבות, כגון אתון דלא שכיחי לכו מיא, משו ידייכו מצפרא ואתנו עלייהו לכוליה יומא — פי' כמו שדה או רחוב. בפקתא דערבות — פי' ארץ ציה רחוקה מן הישוב.
<b>א"ב. כמו בקעתא]. [הערוך ערך פקתא</b>
ואמר רבא האי אריתא דדלאי אין נוטלין הימנה לידים — פי' יאורי המים שדולין להשקות הגנות אין מטבילין בהן את הידים דהוו להו שאובין ואין נוטלין ממנו לידים דלא אתו מכח גברא. פ"א, כיצד היו עושין דולין מן הבור וממלאין צנורות סביביו להשקות השדות, והכי קאמר כשממלאין הצנורות אין נוטלין מן הצנורות ואין מטבילין בה ידים.
<b>הערוך ערך ארת</b>
לייפי — פי' מחוברין כמו "על שני קצותיו חבר" (שמות ל"ט, ד') תרג' מלפף.
<b>הערוך ערך לףגא</b>
קפדיתו אמנא, קפדיתו אחזותא, קפדיתו אשיעורא... אין — פי' קפדיתו אמנא — דאי נקיב בכונס משקה לא נטליתו מיניה, אחזותא — שיהא להן מראה יפה, אשיעורא — שיהא בו רביעית.
<b>הערוך ערך קפדגב</b>
אתקין רב אשי בהוצל כוזא בת רביעתא — בפרק שלישי בתמיד (מ"ו) כוזא דומה לקיתון גדול של זהב.
<b>הערוך ערך כוז</b>
חמת וכפישה שתיקנן נוטלין מהן לידים — פי' בלאי חמתות מקורעין שטהרו מלקבל טומאה. פ"א... היא קרטליתא והיא קפיזא בלישנא דרבנן והוא כעין סל גדול שכובשין בו זיתים לכומרן.
<b>הערוך ערך כפש</b>
<h2>דף קז:</h2>
כי סליק ר' זירא אשכחינהו לר' אמי ור' אסי דקא אכלי בבלאי חמתות — פי' כרכי ידייהו בחמת ישן ואכלי בלא נטילת ידים. תרי גברי רברבי כרבנן ליטעו בדרב ושמואל — כלומר דסבורין אתון דרב אכיל בלא נ"י במפה, הא קא"ל דעתי קצרה עלי — כלומר נטלתי ידי, אלא מה שאני אוכל במפה דעתאי אנינא איני יכול ליגע באוכל.
<b>הערוך ערך בלגג</b>
בלם ליה אומצא.
<b>הערוך ערך בלםגא</b>
וגזרו עליו שיאכל בשתי ידיו. מ"ט, אמר אביי משום שבתא — פי' בתשובות רוח רעה שאוחזת התינוקות בצואר במפרקת בגידים שאחורי הצואר ומייבשת אותם, מתנונה והולך עד שימות, ושמה בל' ארמית שיבתא, וזמנה מבן ב' חדשים, ומתירא קטן ממנה עד ז' שנה, וממה היה, בשעה שאמו באה מבית הכסא או מנהר ומניקה בנה לאלתר. פ"א בהלכות גדולות (הל' יוה"כ דף ל' סע"ג), שיבתא — רוחא היא דשריא על ידא דאנשי בלילא, ומאן דנגע במיכלא בלא מימשא ידוהי שריא ההוא רוחא על מיכלא ומסכנא, ומשום הכי שרו רבנן למימשא
<b>ידא] ומיספא לינוקא. [הערוך ערך שבתא</b>
דאמרת לי ספת ליה לבראי ולא משת ידך.
<b>הערוך ערך סףגא</b>
<h2>דף קח.</h2>
ואזורו מוכיח עליו —פי' מי שאין לו אלא חלוק אחד פושטו ומתעטף במקטורין שלו וחוגרו באזורו ומכבס חלוקו ומודיע לכל שאין לו אלא חלוק אחד — זה פי' מבני מגנצא, ור"ח פי' כלומר היה עומד ערום ואזורו במתניו ורוחץ, היה אזורו מוכיח עליו שאין לו חלוק אחר.
<b>הערוך ערך אזור</b>
<h2>דף קח:</h2>
אמר רבי, נראין דברי ר' יהודה בשלא ניער ושלא כיסה — פי' לא ביחש ולא עירבב.
<b>הערוך ערך נערגב</b>
<h2>דף קט.</h2>
הכחל קורעו ומוציא את חלבו — פי' הוא הדד של בהמה.
<b>הערוך ערך כחלגב</b>
<h2>דף קט:</h2>
חזיר — מוחא דשבוטא — פי' שיבוטא דג גדול כענין בהמה גדולה בים.
<b>הערוך ערך שבטא</b>
אסר לן גוריתא התיר לן לישנא דכוורא.
<b>הערוך ערך גרתא</b>
אמר להו רב נחמן, זויקו לה כחלי — פי' עזבו הכחל מלא מן החלב כמו זיקים מלאים.
<b>הערוך ערך זויק</b>
<h2>דף קי.</h2>
אבין תכלא — ראבין — אבין שמו.
<b>הערוך ערך אביי</b>
ר' יצחק נפחא מרי דעובדא הוה.
<b>הערוך ערך מרגב</b>
בפורצני — פי' ... החרצנים... ופורצני היינו הפנימי הגרגיר היינו פרצידא.
<b>הערוך ערך פרצן</b>
דקדחו בהו חילפי — פי' צמחו בו עשבים הנקראין חילפי והם קמשונים שצומחין בכרמים כלומר ישנים היו מזמן רב.
<b>הערוך ערך קדחגה</b>
יאוש בעלים הוו דקדחו בהו חילפי — פי' מיני קמשונים.
<b>הערוך ערך חלףגג</b>
קופא סבא הואי — פי' גפן זקן.
<b>הערוך ערך קףגי</b>
<h2>דף קיא.</h2>
קריבו ליה קניא בקפיה ואכלינן — פי' קריבו לו הכבד עם הריאה והקנה והלב דנשלק כולו ביחד.
<b>הערוך ערך קףגיב</b>
רב בר שבא איקלע לבי רב נחמן קריבו ליה כבדא שליקא ולא אכל — פי' אע"ג דר"נ חלטי ליה ברותחין ואכיל, כד איקלע רב בר שבא לגביה קריבו ליה כבדא שליקא דהוה חלטיה ברותחין ולא אכל, אמר רב בר שבא, רבה לא אכיל, וכיון דחזיה רב נחמן דלא אכיל אמר גמוי לשבא — פי' מקולקל במעיו הוא דרך הקאה הגיעו ואין בו כח לאכול ומתירא שמא יקיא לפיכך נמנע מלאכול זה הכבד כמו אכילה גסה. ופי' לשבא כלומר הוא על שם האיש ששמו בר שבא. ואע"פ שמראים הדברים כי אם יקרע הכבד שתי וערב והסמפונות ויהיה חתוכו לתחת — שרי, הא מעשים בכל יום ולא שרו אלא אחרי צלייתו באש, אם ירצה אח"כ לשלקו — מותר, אבל בלא צליה — אסור, ואם הוא מתובלת אוסרת ונאסרת זה פי' ר"ח. פ"א, גמו לשבא האכילוהו על כרחו.
<b>הערוך ערך גםגה</b>
קריבו ליה ג' סאוי טחיי — פי' ג' סאין פת שהיו פניו טחין מלמעלה דבר מעולה.
<b>הערוך ערך טחגא</b>
שמואל עבדי ליה תבשילא דטחלי ביומא דעביד מילתא — פי' יום הקזה.
<b>הערוך ערך מלתא</b>
כבדא עילוי בשרא — שרי, דמא משרג שריג — פי' ענין ירידה.
<b>הערוך ערך שרגגב</b>
חלבא סריך — פי' סריכה כמו תפיסה כדכתיב "שממית בידים תתפש" (משלי ל', כ"ח).
<b>הערוך ערך סרךגב</b>
<h2>דף קיא:</h2>
בי דוגי תותי כבדא — פי' כלי לקבל דם הכבד הנצלה באש אסור.
<b>א"ב בנוס' דידן כתוב בי דוגא בשרא עלוי כבדא ואם תדקדק תמצא שענין אחד הוא]. [הערוך ערך בי דוגי</b>
דמא דבשרא — שכן, דמא דכבדא — קפי — כבר פי' בע' קף הרביעי.
<b>הערוך ערך שכן</b>
דמא דבשרא — שכן, דמא דכבדא — קפי — פי' דמא דבשרא שכן, וכי שדי ביה תרי תילתא גללי דמילחא שכן ליה, אבל דמא דכבדא קפי — פי' קפי — צף כדגרסינן בס"ג דפ' הכל שוחטין (חולין כ"ו:) איידי דיקירי מיא שכני לתתא ופירא קפי מלמעלה.
<b>הערוך ערך קףגד</b>
מליח הרי הוא כרותח.
<b>הערוך ערך מלחגא</b>
דאמר שמואל, מליח הרי הוא כרותח, כבוש הרי הוא כמבושל.
<b>הערוך ערך כבשגב</b>
דההוא פינכא דהוה בי ר' אמי דמלוח בה בשרא ותברה — פי' זו פינכה של חרס היתה שאינה יוצאה מדפיה לעולם. פי' קערה גדולה בל' יון פינכי.
<b>הערוך ערך פנךגא</b>
ליטעמיה קפילא גוי — פי' מבשל.
<b>הערוך ערך קפלגו</b>
איתו ליה שייפו ועבדו ליה בצעא — פי' אייתו ליה סם ושחקוהו בקערה.
<b>הערוך ערך שףגיד</b>
<h2>דף קיב.</h2>
ההוא בר יונה דנפל לכדא דכמכא שרייה רב חיננא וכו' — פי' כותח.
<b>הערוך ערך כמך</b>
ולא אמרן אלא דלית ליה פילי, אבל אית ליה פילי — כוליה אסור — פילי היינו פלחי כדפרשינ' בע' שלפני זה.
<b>הערוך ערך פלגג</b>
ואי מתבל בה בתבלי — כוליה אסיר.
<b>הערוך ערך תבלגא</b>
רבא אכיל לה וקרי ליה המר בשר — פי' תמורת בשר כלומר שני לבשר. ויש שגורסין, חמד בשר — כלומר המוטב של בשר.
<b>הערוך ערך המרגא</b>
אין מניחין כלי תחת הבשר עד שיכלה כל מראה אדמומית שבו. מנא ידעינן, אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא, משתעלה תמרתו — פי' כיון שיעלה מן הבשר עשן נצלה והולך וזה ששותת שומן הוא.
<b>הערוך ערך תמרגג</b>
עד דמייתי תרי תלת גללי מלחא ושדי ליה בי דוגיה — פי' חזק כאבן.
<b>הערוך ערך גללגד</b>
<h2>דף קיב:</h2>
שביק ליה עד דנייח ושפי ליה — פי' ענין הרקה, שמן תורק (שה"ש א', ג').
<b>הערוך ערך שףגד</b>
<h2>דף קיג.</h2>
הא דחלליה בי טבחא, הא דלא חלליה בי טבחא — פי' שרחץ הקצב. "ורחצת וסכת" (רות ג', ג') תרג' ותחלילי במיא ותסוכי בושמין.
<b>הערוך ערך חלגיא</b>
ר' דימי מנהרדעא מלח ליה במילחא גללניתא ומנפץ ליה — פי' חזק כאבן.
<b>הערוך ערך גללגד</b>
הדורא דכנתא ומעיא וכרכשא — פי' הוא המעי הדבוק בפי הטבעת.
<b>הערוך ערך כרכשגב</b>
אמר רב משרשיא, אין מחזיקין דם בבני מעים, תרגומו, הדורא דכנתא ומעיא וכרכשתא — פי' הדורא — אלו הדקין, כנתא — שומן שקורין אינטריליו, פי' חכמי מגנצא בהדורא אין מחזיקין דם, אבל כנתא צריך למלחו יפה ולהדיחו יפה. מעיא — המעים הגדולים, כרכשתא — טבחיא. פ"א, הדורא דכנתא המעין הדקין המסובבין זה על זה כמו המכנן את החבל (פרה פ"ז מ"ז).
<b>הערוך ערך הדורא</b>
הדורא דכנתא — כבר פירשנו בע' הדר.
<b>הערוך ערך כןגו</b>
הדורא דכנתא — פי' כנתא — אינטריל.
<b>הערוך ערך פטרגב</b>
מפרקת — פי' עצם של צואר כדכתיב "ותשבר מפרקתו" (ש"א ד', י"ח).
<b>הערוך ערך מפרקת</b>
אי בעי למיכל באומצא שפיר דמי — פי' להאכל נא.
<b>הערוך ערך אמץגב</b>
ר"ע אומר, חיה ועוף אינן מן התורה, שנא' "לא תבשל גדי בחלב אמו" (שמות כ"ג, י"ט) ג' פעמים, פרט לחיה ועוף ולבהמה טמאה. ובגמ' אמר שמואל, "גדי" — לרבות את החלב, "גדי" — לרבות את המתה, "גדי" — לרבות את השליל, "גדי" — להוציא את הדם, "גדי" — להוציא את השליא, "גדי" — להוציא את הטמאה, "בחלב אמו" — ולא בחלב זכר, "בחלב אמו" — ולא בחלב שחוטה, "בחלב אמו" — ולא בחלב טמאה.
<b>הערוך ערך גדגיב</b>
<h2>דף קיד.</h2>
אחותו הגדולה — פי' אחותו הגדולה בת שנה אחת, ומה אמה שנכנסה עמה לדיר להתעשר כלל גדייה עם בניה, כדגרסינן בבכורות פ' הלוקח בהמה (בכורות כ'.) ת"ר, גדייה שילדה ג' בנות ובנותיה ג' ג' נכנסות לדיר להתעשר ובלבד שיהיו כולן בני שנה אחת.
<b>הערוך ערך אחגב</b>
<h2>דף קטו.</h2>
"פן תקדש" (דברים כ"ב, ט') פן תוקד אש — פי' שורף.
<b>הערוך ערך קדשגב</b>
<h2>דף קטז.</h2>
לוי איקלע לבי יוסף רישבא קריבו ליה רישא דטווסא בחלבא ולא אכיל — "וקופים ותוכים" (מ"א י', כ"ב) תרגום וקופין וטווסין "קרנות שן והובנים" (יחזקאל כ"ז, ט"ו) תרג' ושן דפיל וטווסין.
<b>הערוך ערך טווס</b>
<h2>דף קטז:</h2>
מעמידין בקיבת נכרי ובקיבת שחיטת נכרי ובכשרה שינקה מן הטרפה וכש"כ בקיבת טריפה שינקה מן הכשרה. מ"ט, דחלב המכונס בעור קיבה פירשא בעלמא הוא.
<b>הערוך ערך פרשגד</b>
<h2>דף קיז.</h2>
תרומת הדשן ובגדי כהונה שני כתובין הבאין כאחד — פי' מדשן אפר המערכה וקומץ ממנו בקומצו ונקראת תרומת הדשן. כשם שנאמר במנחה "והרים ממנו בקמצו" (ויקרא ו', ח') — פי' בתורת כהנים (צו פרשה א' פרק ב') "ושמו" (ויקרא ו', ג') כולו שלא יתפזר וקבלה הוא שנבלע במקומו.
<b>הערוך ערך רם</b>
<h2>דף קיז:</h2>
הרוטב והקופה — עיי' בע' קף ג'. "ומרק פיגולים כליהם" (ישעיה ס"ה, ד') תרג' ורטף, ס"א, ורטב פיגול במאניהון, על כן מפרשין רוטב מרק. "נהפך לשדי" (תהלים ל"ב, ד') תרג' אתהפיך רוטבי היך שרבא דקייטא לעלמא ובגמרא מפרש — חלא דקריש.
<b>הערוך ערך רטבגא</b>
העור והרוטב והקופה. גמר' מאי קופה, אמר רבא, פירמא — וכבר פירשנו במקומו.
<b>הערוך ערך קףגג</b>
מאי קופה, אמר רבא, פירמא — פי' בשר מצומק שנמחה בקדירה, ושייך לענין ראשון.
<b>הערוך ערך פרמאגב</b>
העור והרוטב והקופה והאלל. ובגמ' דחולין (לקמן קכ"א.) מאי אלל, א"ר יוחנן, מרדקא — פי' מרדקא כגון בשר מת. ר"ל אמר בשר שפולטתו סכין מעל הכבש — ונשאר בכלל העור. ואמרו, אליבא דמאן דאמר מרדקא, כי איכא כזית מאי הוה, עץ בעלמא הוא וסוגיא כר"ל זה פי' ר"ח ז"ל. פ"א, בשר שפלטתו סכין ומעט בכאן ומעט בכאן בכל העור. ותרג' "מרגלים" (בראשית מ"ב, ט') אלילין, שחופרין כל הארץ בכאן ובכאן לא ינוחו במקום אחד. "רופאי אלל כלכם" (איוב י"ג, ד') תרג' כמאסי אלל דמורדקא דפלטיה סכינה הכדין כלכון.
<b>הערוך ערך אללגא</b>
מדרקא — כבר פירשנו בע' אלל.
<b>הערוך ערך מדרקא</b>
הקרנים והטלפים מצטרפין.
<b>הערוך ערך טלףגא</b>
<h2>דף קיח.</h2>
כל שהוא יד ולא שומר מיטמא ומטמא (ומצטרף) [ואינו מצטרף] — פי' ידות כגון קנה של שבולת ועוקץ פסיגת האשכול שהוא היוצא מן הגרגרים וכיוצא בהן שדרך בני אדם לתפשם בידים ולאכול מהן או לתלותן בהן או להפכן ממקום למקום וכיוצא בדברים הללו נקראו ידות כדרך שנקרא בית תפישת יד בכלים ידות הכלים, ומה שהוא עשוי להגן כגון העור בבשר וקלפי אגוזים וקלפי רמונים וכיוצא בהן נקרא שומר.
<b>הערוך ערך ידגב</b>
<h2>דף קיח:</h2>
פטמא של רמון — (נדה מ"ז.) בן עזאי אומר משתשחיר הפטומת, פי' ראש הדד וחודו. פטמא של רמון עיין בערך נץ, פי' גם הוא חודו של רמון וכן חודן של בצלים ושל כרישין.
<b>הערוך ערך פטםגב</b>
הפטמא של רמון מצטרף והנץ שלו אינו מצטרף — פי' נץ הוא פרח שעל הפיטמא של רמון והוא השיער שפי' בע' מסרק.
<b>הערוך ערך נץגא</b>
<h2>דף קיט.</h2>
בקלחא ומשום יד — פי' הקנה שלהן כגון קלח של כרוב ומשום יד של כלים שרוצה להשתמש בקלחין הללו.
<b>הערוך ערך קלחגא</b>
<h2>דף קיט:</h2>
הכא נמי בשדרה ומשום שומר — פי' שדרה של שבלת החטים.
<b>הערוך ערך שדרגב</b>
ומי איכא שומר על גבי שומר — חלחולי מחלחל — פי' העור הוא שומר הבשר ומגין עליו והשער על העור, וכי יש שומר ע"ג שומר, ופריקו, כל שערא בגומתה בוקעת ויוצאה וזה פי' חלחולי מחלחלא.
<b>הערוך ערך חלגטו</b>
מלעין של שבלים מיטמין ומטמאין ומצטרפין. ס"א, מלאין — פי' הוא שיער השבולת שהוא זקן השבולת כמו לחיים, כדמתרגמינן "והלחיים" (דברים י"ח, ג') ולועא, לפיכך יש ששונין מלעין והן כמו שיער עבה דמי לסאסא, כדאמרינן (לעיל י"ז:) סכינא חריפא דמיא לסאסא כשרה, ואמרי מלאי למאי חזי, א"ר אלעא, [תמלאי] שבין המלאין — כלומר נימא שבין הנימין שמגינין ושומרין.
<b>הערוך ערך מלען</b>
<h2>דף קכא.</h2>
תנן התם בריש טהרות (פ"א מ"ב) החרטום והצפרנים — מיטמאין ומטמאין — פי' פיו של עוף ושל בהמה ושל סנדל נקרא חרטום ובלשון ישמעאל כרטום.
<b>הערוך ערך חרטום</b>
<h2>דף קכב.</h2>
עור חטורת
<b>של] גמל הרכה — פי' הוא גבנון של גמל ... "על דבשת גמלים" (ישעיה ל', ו') תרג' על חטוראת גמליא. [הערוך ערך חטרגג</b>
עור של בית הבושת — פי' עור של בית הרחם.
<b>הערוך ערך בית בשת</b>
עור בית הבושת — כבר פירשנו בע' בית בשת.
<b>הערוך ערך בשת</b>
גזירה שמא יעשה עורות אביו ואמו שטיחין.
<b>הערוך ערך שטחגא</b>
אשון — פי' אשין — קשה.
<b>הערוך ערך אשןגא</b>
<h2>דף קכב:</h2>
אמר רב אשי, תנא דידן סבר לה כר' יהודה דאזיל בתר גשתא — פי' גשתא הוא משמוש העור ביד אם הוא רך או אשון, ואמר גשתא דתנשמת אשון כגשתא דחולדה.
<b>הערוך ערך גשתאגא</b>
אזן חמור שטלאה בקופתו — טהורה — פי' שהיתה קופתו נקובה ותפרה כנגד הנקב.
<b>הערוך ערך טלגב</b>
א"ר אבהו א"ר לקיש, לגבל, ולתפילה, ולנטילת ידים — ארבע מילין — פי' אם יש גבל העושה עיסתו בטהרה ברחוק ארבעה מילין ימתין עד שיגיע לאותו גבל, או אם יש ברחוק ארבעה מילין לפניו מים ימתין עד שיגיע למים ויגבל עיסתו בטהרה, וכן לא יתפלל ולא יאכל עד שיגיע למים ויטול ידיו, וה"מ דבעינן ארבעה מילין — לפניו, אבל לאחריו — אפי' מיל אחד אין מטריחין אותו לחזור, אלא עושה עיסתו כמו שיזדמן לו ויקנח ידיו בעפר ויתפלל, כמפורש בפ' היה קורא בתורה בגמ' א"ר יהושע בן קרחא (ברכות ט"ו.), מי שאין לו מים ליטול ידיו מקנח ידיו בצרור או בעפר וכו', וגם אוכל בבלאי חמתות בלא נטילה כמבואר בע' בל. וכן עבודת העור בהילוך ארבעה מילין נקרא עבדה ונטהר.
<b>הערוך ערך גבלגא</b>
<h2>דף קכג.</h2>
תנו רבנן, לגיון העובר ממקום למקום — פי' מחנה.
<b>הערוך ערך לגיון</b>
ואל תתמה שהרי קרקפלו של ר' ישמעאל מונח ברומי — פי' עורות שהפשיטו מן הראש של בני אדם נקראין קרקפלין בל' יון.
<b>הערוך ערך קרקסל</b>
המרגיל כולו חיבור לטומאה — פי' אם הפשיטו כדי לעשותו נוד שלם צריך להוציא רגליו מצוארו.
<b>הערוך ערך רגלגב</b>
בשטיח — כדי אחיזה — פי' המפשיט מן העור עד כדי אחיזה וכל שכן פחות — חיבור הוא, ואם נטמא העור מן השרץ נטמא הבשר טומאת אוכלין, וזהו שאמרו שומר הוא להכניס ולהוציא טומאה, מכאן ואילך יתר מכדי בית אחיזה — טהור המופשט, ודרך המפשיט לשטיח להתחיל מאמצעית הבהמה כדרך שעושין לשוורים, ולחמת כלומר אם רוצה העור לצורך חמת שמפשיט העור שלם כולו חשוב חיבור עד שיפשוט את החזה, מפני שחזה קשה להפשיט יותר מן הכל אשר בבהמה, וכיון שהפשיט החזה שוב אינו חיבור לא בטומאה ולא בטהרה. המרגיל כולו חיבור — פי' המתחיל להפשיט למטה מרגלים כיון שחזה מפשיט לבסוף — כולו חשוב חיבור ליטמא הנוגע בעור מחמת הבשר אם היא נבלה או טמאה, ואם טהורה ושחוטה ונגע שרץ בעור נטמא הבשר.
<b>הערוך ערך שטחגא</b>
<h2>דף קכג:</h2>
אר"ל, לא שנו אלא טלית אבל עור חלים — פי' שלא שנו אלא טלית דכיון דנקרעה רובה קרע לה לכולה, אבל עור חלים — פי' מתחבר ואינו קורע הנשאר. כי ממעט ליה מה' טפחים מיהא טהור דברי הכל, ואמאי לימא דחלים, ופריק, מתניתא במקצע סביבותיו — שאין יכול לתופרו ולחלמו, וכי אמינא דחלים במקצע להדיא פי' במחתך נכוחו דרך נכוחו ואפשר לו לתופרה תפירה כעין חלימה, אבל המחתך בעקמומית לא חלים. ואקשינן ממתניתין המפשיט בבהמה ובחיה וכו' ואמאי לימא דחלים, תרג' ר' אבין, ראשון ראשון עושה ניפול — פי' ניפול כל מה שמפשיט כאילו אפשיט. ואותבינן מעור שעל הצואר שעדיין לא נפשט והנה הוא חלים וקאי, למה אמר ר' יוחנן אינו חיבור, ופריק אביי, בשומר העשוי לינתק מאליו — פי' עור שעל הצואר עשוי כשימתח להינתק מאליו, אין צריך חתיכת סכין. ואקשינן מן התנור שנטמא, כיצד מטהרין אותו... ממעטו מבפנים מד' טפחים. וכי ממעט ליה מד' טפחים בטל מתורת תנור ואמאי לימא חלים שזה ודאי כי מחבר ליה וממרס ליה בטיט — חלים. פי' חלים — מחבר.
<b>הערוך ערך חלםגג</b>
במקצע ובא דרך סביבותיו — פי' חתך.
<b>הערוך ערך קצעגב</b>
מתיב ר' ירמיה מהא דתנן בפ"ה בכלים (מ"ז), תנור שניטמא כיצד מטהרין אותו, חולקו לשלשה וגורר את הטפילה וכו'.
<b>הערוך ערך גרגג</b>
וגורר את הטפילה — פי' תנור זה מן חרס הוא וכעין תנורי פסחים הוא ואומן עשאו עגול ומפולש, ומסיקו בכבשן בכלי חרס אחרים ובעל הבית משים אבנים בקרקע והתנור עליהן וטופל טיט סביביו כדי שיתחזק, עכשיו כשנטמא ורוצה לטהרו — חולק תנור עצמו לג' וגורר את הטפילה אשר סביבו ומסיר האבנים שתחתיו עד שיעמוד התנור בארץ. ממעטו מבפנים ד' טפחים — פירוש מעמידו על פחות מד' טפחים.
<b>הערוך ערך טפלגא</b>
<h2>דף קכד.</h2>
התם דצלקיה מצלק הכא דעבדיה גסטרא — פי' צלחיה כלומר בקעו לשנים. תרג' "ויבקע" (בראשית כ"ב, ג') וצלח.
<b>הערוך ערך צלק</b>
התם דגורר את הטפילה דצלקיה מיצלק הכא דעבדיה גסטרא.
<b>הערוך ערך גסטריגא</b>
אפילו שייר בה כדי מעפורת — "ויתחפש באפר" (מ"א כ', ל"ח) תרגום וכריך במעפורא פי' בגד צמר שמתעטפין בו בארץ פלשתים וי"א, סודר שמעטף ראשו וכשמגלח מניחו על ברכיו שיפול שם שערו ובעלי המקרא מפרשין אפר ממיני מסוות הוא מה שמכסים הראש עם הפנים והכל מכוסה זולתי העינים לבדהן.
<b>הערוך ערך מעפורת</b>
הב"ע, דקא בעי למשבזג — פי' לתקן כסא של עור שקורין בלעז פלשטרו דצריך לצורך אותו כסא ה' טפחים ואי פחות לא הוי חשיב.
<b>א"ב. בנוסחאות כתוב למושב זב ולא נהירא עיי' הסוגיא]. [הערוך ערך משבזג</b>
הנוגע בציב היוצא ממנו — פי' השומן היוצא מן העור, וי"א, אם הפשיט העור ונשאר עליו כזית בשר ונגע אדם בריר שהוא כמים היוצא מבשר נבלה טמאה.
<b>הערוך ערך צבגב</b>
שני חצאי זתים שהן תחובים בקיסם והסטן — "והנושא" (ויקרא ט"ו, י') — תר"י דיוסיט, פי' היסט כדאמר ריש לקיש (נדה מ"ג.) קנה בקומטו של טהור ונוגע בזב — טמא, וזהו היסט מה שאין כן במת, והיסט גופו נדנוד בל' הקדש והסט בל' גמרא, ומי שנשא כלום כבר הסיטו שהנושאה מסיטה לפי שמתנדנדת בכוחו ועקרו בל' לעז אסטיירי.
<b>הערוך ערך סטגא</b>
אפילו כי תריטא, אמר ליה, אין. אפילו כי נפיא, א"ל, אין. — פי' תריטא משקל רובע הקב... ואפילו עשאוהו כי נפיא.
<b>הערוך ערך תרטגב</b>
<h2>דף קכד:</h2>
כדאמר רב פפא, במרודד, הכא נמי במרודד — פי' דק פשוט דבר שלא יצלח לגרדו מעל עור ולאוכלו, כמו תרג' "וירקעו" (שמות ל"ט, ג') — ורדידו.
<b>הערוך ערך רדגא</b>
עורבא פרח — עיי' בע' סמ"ך פי' שחור כעורב, פירוש אחר לשון גנאי ופחיתות הוא כלומר דעת נערים ששוחקין בעורבים.
<b>הערוך ערך ערבגג</b>
אני היום סמכוני באשישות — פי' אותו היום סמכוהו בישיבה והושיבוהו בראש.
<b>הערוך ערך סמךגא</b>
קולית המת וקולית המוקדשין הנוגע בהן בין נקובין בין סתומין — טמא, קולית הנבלה וקולית השרץ הנוגע בהן סתומין — טהור — פי' קולית העצם החלול וסתום משני צדדים והוא מלא מוח והוא עצם של ירך שיש בו מוח הרבה.
<b>הערוך ערך קלית</b>
קולית ששפה לאורכה — כבר פי' בע' דל.
<b>הערוך ערך שףגא</b>
<h2>דף קכה.</h2>
קולית ששפה לארכה — טמאה, לרחבה — טהורה. וסימן דיקלא — כך פי' קולית ששפה לארכה טמאה... שמתה חיותה כגון הדקל כשיחתוך קליפתו כמין טבעת בכל סביבותיו ויבש האילן וכן הקולית כיון שישוף בשופינא סביביו וייבש המוח אינו מעלה ארוכה מבחוץ.
<b>הערוך ערך דקלגג</b>
כגון דאיכא כזית מוח המתקשקש.
<b>הערוך ערך קשקשגב</b>
<h2>דף קכה:</h2>
דתניא ר' יוסי אומר, חבילי המטה וסריגי חלונות — פי' שאין בהן פותח טפח חוצצין מן הבית לעליה. כפי סריגי המטה כן פי' סריגי החלונות פי' כמו עמודי ברזל דקין מורכבין זה על זה שתי וערב כדי שיהא החלון סרוג וסגור. "השבכה האחת" (מ"א ז', י"ח) תרג' סריגתא חדא.
<b>הערוך ערך סרגגב</b>
<h2>דף קכז.</h2>
ת"ר, הצב — זה הצב, למינהו — להביא חברבר ובן הנפילין וסלמנדרא — פי' מין שרץ הוא.
<b>הערוך ערך בן נפילגא</b>
ת"ר, הצב — זה הצב, למינהו — להביא ערוד ובן הנפילין וסלמנדרא עד יש לך בריות גדילות באור וגדילות באויר — "החלד והעכבר" (ויקרא י"א, כ"ט) תרג' ירושלמי ית כרכושתא וית סלמנדרא, פי' כשמבערין אש שבע שנים במקום אחד נבראת מתוכו דמות עכבר ונקראת סלמנדרא.
<b>הערוך ערך סלמנדרא</b>
בברי דנרש אינן מן הישוב — כלומר אין דרין ביישוב אלא במים.
<b>הערוך ערך ביברי</b>
האבר והבשר המדולדלין בבהמה — פי' נדלדל נתפרק ונשאר תלוי.
<b>הערוך ערך דלגג</b>
<h2>דף קכז:</h2>
ורמינהי מהא דתנן בטבול יום בפ' שלישי (מ"א) אוכל שנפרס ומעורה במקצת — פי' שנדלדל ומעורה במקצת.
<b>הערוך ערך פרס</b>
<h2>דף קכח.</h2>
חלב שחוטה בכפרים צריך מחשבה ואין צריך הכשר שכבר הוכשר בשחיטה — פי' אין מטמאין טומאת אוכלים בכפרים אא"כ חישבו להאכילו לנכרי, דבלא מחשבה אין מטמא טומאת אוכלין, שאין אוכלין אותו גויים בכפרים דמתי מעט הם ואינן דחוקין מבשר, לפיכך צריך מחשבה.
<b>הערוך ערך חלבגב</b>
עולשין — ירושלמי (כלאים פ"א ה"ב) עולשין — טרוקסימון — פי' עולשין דמישתקי ובלעז סינצוני וי"א כריספיניו.
<b>הערוך ערך עלש</b>
<h2>דף קכח:</h2>
כוליא וניב שפתים איכא בינייהו — פי' אין עושין חליפין אע"פ שאין הבהמה מתה ממנה אם חתך הכליות וגמם פי הבהמה, כדגרסינן (לעיל נ"ט.) מצא בהמה שגמום פיה וכן (לעיל נ"ד.) ניטלו הכליות — כשרה.
<b>הערוך ערך נבגד</b>
<h2>דף קכט.</h2>
למה לי הכשר הרי מטמא טומאה חמורה על גבי אביו, כלומר שהאבר מטמא במשא והבשר אע"פ דלעצמו הוא טהור הרי מטמא במשא על גב האבר, וא"ל, כששימש מעשה עץ שימש — כלומר כיון דהבשר בלא אבר אינו מטמא דהאי אבר משמש הבשר לא חשבינן אלא כמו שמונח הבשר על גבי עץ והאבר מטמא במשא אבל לא הבשר. כיפת שאור שיחדה לישיבה — בטילה — פי' כיפת שאור שהיא קשה ויחדה לישיבה — בטילה מתורת האוכלין ומטמא במושב הזב כשאר מושב. כששימש מעשה עץ שימש — פי' לא יאמרו מצינו לאוכלין שמטמאין טומאה חמורה דזה שאור אינו חשוב אלא כחתיכה של עץ וחתיכה של עץ שיושב עליו הזב מטמא מושב.
<b>הערוך ערך עץ</b>
כפת שאור שיחדה לישיבה — בטילה — פי' הוא קמח שעורים שלשין אותו ועושין אותו עיגולין עיגולין ומיבשין אותו ולאחר שייבש ומצטמק עושין ממנו כותח הבבלי. ואמרינן מכחשת הגוף משום קומניתא דאומא.
<b>הערוך ערך כפתגג</b>
מה נפשך אי מיתה עושה ניפול, ליטמא משום אבר מן החי — פי' אם דלדול האבר חשוב כמת, כיון שנדלדל כאילו נופל — ליטמא משום אבר מן החי, ואם אין מיתת האבר חשובה ניפול — ליטמא משום אבר מן הנבלה.
<b>הערוך ערך פלגה</b>
<h2>דף קכט:</h2>
ודלמא טעמא דר' שמעון התם הואיל ומעורה בבעלי חיים דתניא יחור של תאנה שנפלה ומעורה אפילו בקליפתה — פי' מעורה — דבוקה.
<b>הערוך ערך ערגג</b>
<h2>דף קלא.</h2>
אם באנפרות — פטור מלעשר — פי' אנפרות דהזורע, שלקח אנס גוי באונס שלא כדין.
<b>הערוך ערך אנפרות</b>
שאני התם דקא משתרשי ליה — פי' דמי המעשר עצמו חשבו לו הגוי ונפרע מחובו שנושה לפיכך חייב לתת הדמים שחשב לו הגוי במעשר לתתם ללוי.
<b>הערוך ערך שרש</b>
"לא תפאר אחריך" (דברים כ"ד, כ') תנא דבי ר' ישמעאל שלא תטול תפארתו ממנו — כלומר פאה שלו.
<b>הערוך ערך פארגא</b>
עזרת הכהנים — י"מ בשביל כן נקראת עזרה מן "עזרה בצרות" (תהלים מ"ו, ב') כלומר ששם מתפללין לאל ושומען ועוזרן.
<b>הערוך ערך עזרה</b>
<h2>דף קלב.</h2>
ר', מטונך, "אהרן ובניו" כתובים בפרשה — פי' מן הראיה שתביא משם תשובה עליך אהרן ובניו כתובין בפרשה.
<b>הערוך ערך טןגה</b>
והמשתתף עמהם צריך שירשום — פי' שעל הרושם מכיר שהוא לכהן.
<b>הערוך ערך רשםגא</b>
<h2>דף קלב:</h2>
הני מילי (הכא)
<b>היכא] דלא קבע מסחתא — פי' השולחן שמוכרין עליו הבשר. פ"א, טורטני, "במאזנים ישאו יחד" (איוב ו', ב') במסחתא יטלון כחדא. [הערוך ערך מסחתא</b>
כל כהן שאינו מודה בעבודה — פי' כהן המתנשא ליגע בחלבין ובדם ולהצית האליתא וכיוצא בהן. הא מודה אע"פ שאינו בקי הואיל ומודה ומשתמש כמו שכתב יש לו חלק בהן.
<b>הערוך ערך דדגא</b>
<h2>דף קלג.</h2>
ולפרוס ידיה — אנסי ליה עידניה — פי' אביי היה לו חולי ולא היה לו לשהות נקביו, והיה מתירא לעבור לפני התיבה לפרוס כפיו שמא ידחקוהו נקביו ובא לידי כיסופא.
<b>הערוך ערך אנס</b>
ולפרוס ידיה, אנסו ליה עידניה — פי' לא היו מניחין אותו לעמוד לפי שהיה לומדם.
<b>הערוך ערך עדןגב</b>
עגלא תולתא — פי' רך וטוב כמו עגל שלישי בבטן.
<b>הערוך ערך תלת</b>
וליקריוה לרבא, נזוף הוה — פי' מאותו מעשה המפורש בתענית (כ"ד:).
<b>הערוך ערך נזף</b>
כל השונה לתלמיד שאינו הגון כזורק אבן למרקוליס.
<b>הערוך ערך שןגג</b>
<h2>דף קלג:</h2>
הכא במאי עסיקינן דיתיב גוי אכסיפתא — פירוש ארגז שמשימין שם הכספים.
<b>הערוך ערך כסףגד</b>
ואימא סתם גוי מפעא פעי — פי' צועק אל תשקול בהכרעה ומגיד שהבשר שלו, כדאמרינן בר"ג דפ' לולב הגזול (סוכה ל"א.) פעיתא היא דא.
<b>הערוך ערך פעגא</b>
עשרים וארבע מתנות כהונה ניתנו לאהרן ולבניו וכולן ניתנו בכלל ובפרט וברית מלח וכו' — כולן מנויין בתוספתא חלה (פ"ב) פי' בכלל וברית מלח שנא' "כל תרומת הקדשים אשר ירימו בני ישראל לה' נתתיך לך ולבניך [ולבנתיך אתך] לחק עולם ברית מלח עולם הוא לפני ה' לך ולזרעך אתך" (במדבר י"ח, י"ט). בפרט חטאת שנא' "כל זכר בכהנים יאכל אותה קדש קדשים הוא" (ויקרא ו', כ"ב). חטאת העוף, אשם תלוי, ואשם ודאי שנא' "כחטאת כאשם תורה אחת להם הכהן אשר יכפר בו לו יהיה" (שם ז', ז'). זבחי שלמי צבור שנא' "על שני כבשים קדש יהיו לה' לכהן" (שם כ"ג, ב'). לוג שמן של מצורע שנא' "ולקח הכהן את כבש האשם ואת לוג השמן" (שם י"ד, כ"ד) וגו' הקיש לוג שמן לאשם. מותר העומר שנא' "ואם תקריב מנחת בכורים לה"' (שם ב', י"ד) — זו מנחת העומר, וכתיב "וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו" (שם ז', י'), וכתיב "והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן" (שם כ"ג, י'). שתי הלחם שנא' "והניף הכהן אתם על לחם הבכורים תנופה לפני ה' על שני כבשים קדש יהיו לה' לכהן" (שם כ"ג, כ'). שירי מנחות דכתיב "והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו" (שם ב', ג'). [לחם הפנים]. ארבע בירושלים, בכורה שנא' "כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה' באדם ובבהמה יהיה לך" (במדבר י"ח, ט"ו). ביכורים שנא' "ביכורי כל אשר בארצם אשר יביאו לה' לך יהיה" (שם י"ג). והמורם מן התודה ואיל נזיר שנא' "והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה' לכהן" (ויקרא ז', י"ד) וגו', איל נזיר שנא' "והניף אותם הכהן תנופה לפני ה' קדש הוא לכהן על חזה התנופה" (במדבר ו', כ'). עורות קדשים שנא' "עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה" (ויקרא ז', ח'). עשר בגבולין, תרומה וראשית הגז שנא' "ראשית דגנך תירשך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו" (דברים י"ח, ד'). תרומת מעשר שנא' "ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן" (במדבר י"ח, כ"ח). חלה שנא' "ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה כתרומת גרן כן תרימו אותה" (שם ט"ו, כ'), ותרומת גרן לכהן היא. [ומתנות]. פדיון הבן לכהן שנא' "ולקחת חמשת חמשת שקלים לגלגלת וגו' ונתת הכסף לאהרן ולבניו פדויי העדפים בהם" (במדבר ג', מ"ז). פטר חמור שנא' "ופטר חמור תפדה בשה וגו' (שמות ל"ד, כ'). שדה אחוזה ושדה החרם שנא' "והיה השדה בצאתו ביובל קדש לה' כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו" (ויקרא כ"ז, כ"א), וכתיב "כל חרם בישראל לך יהיה" (במדבר י"ח, י"ד). גזל הגר שנא' "האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפורים" (שם ה', ה') וגו'. אלו כ"ד מתנות כהונה כל המקיימן כאילו קיים כלל ופרט וברית מלח.
<b>הערוך ערך עשר אח' עסק</b>
<h2>דף קלד.</h2>
דאמר רב חסדא, גזל ולא נתיאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה וכו' לא, דכ"ע אית להו דר"ח — פי' מדאמר תרוייהו אית להו דר"ח ש"מ הלכתא כוותיה.
<b>הערוך ערך גזל</b>
חורי הנמלים שבתוך הקמה הרי הן של בעל הבית — פירוש ולא חשיב שכחה, ושל אחר הקוצרים העליונים — לעניים דאמרינן נפלו בשעת קצירה והתחתונים — של בעה"ב דאמרינן חורי נמלים הם. ירוש' (פאה פ"ד ה"ז) ר' יהודה בשם ר' שמואל, העליונים לעניים — בלבנים, והתחתונים לבעה"ב — בירוקים, פי' לבנים הן מבושלים ואיכא למימר בשעת קצירה נפלו, ירוקין שאינן מבושלים דודאי מקודם לכן נפלו ותנן (פאה פ"ד מ"י) איזהו לקט הנושר בשעת קצירה, וספק לקט לקט מנין, ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן, שנא' "עני ורש הצדיקו" (תהלים פ"ב, ג') הצדיקוהו במתנותיו. ר' שמעון בן לקיש בשם בר קפרא, "לא תטה משפט אביונך בריבו" (שמות כ"ג, ו') בריבו אי אתה מטהו אבל אתה מטהו במתנותיו.
<b>הערוך ערך חרגא</b>
אל תשנה אותה אלא בלשון בן ערל, והא טעמא קאמר — פי' א"ל ר"ל לר' יוחנן, ואילו שנית אותה בלשון איש ערל שפתים, ויש מי ששונה עדל בדלית והיה אדם שלא מדקדק בשמועותיו, וכן אמר לו אם שונה אותה בן עדל דליכא חשש שמא טעות הוא דהא קאמר טעמא. ואבא מרי ז"ל היה שונה בלשון בן תדל פי' ראשי תיבות תן דעתך לומר, כלומר תן דעתך בדבריו דהא קאמר טעמא.
<b>א"ב. כתוב בנוסחאות שלנו בן תדל ופירש"י שוטה שבעולם ששמו בן תדל]. [הערוך ערך בן ערל</b>
אמר קמה אקמה רמא ליה ריש לקיש לר' יוחנן חורי נמלים וכו' עד ספק לקט לקט משום דבחזקת חיוב חייב, אבל בחזקת פטור — פטורה. ורמינהו, גר שנתגייר והיתה לו עיסה נעשית וכו' עד ספק חייב אע"ג דבחזקת פטורה קימא מצינן דעיסה ולחם איקרו קמה.
<b>הערוך ערך קםגב</b>
<h2>דף קלד:</h2>
איזהו הזרוע, מן הפרק של ארכובה עד כף של יד — פי' במקום שמפריקין הטבחין הרגל עד הכף הנקראת בלעז אספלא.
<b>הערוך ערך פרקגא</b>
ועד סובך של רגל — פי' עד ראש השופי בשר שקורין פולפא.
<b>הערוך ערך סבךגב</b>
עד פיקא של גרגרת — פי' היא הטבעת הגדולה.
<b>הערוך ערך פקא</b>
דורשי חומרות אומרים, הזרוע כנגד היד וכ"ה אומר "ויקח רמח בידו" (במדבר כ"ה, ז'), לחיים כנגד תפלה וכ"ה אומר "ויעמוד פנחס ויפלל" (תהלים ק"ו, ל'), קיבה כמשמעה וכ"ה אומר "ואת האשה אל קבתה" (במדבר כ"ה, ח') — פי' תשובת רב סעדיה יש גורסין חומר ומפרשין להחמיר עליו אבל אנו גורסין הומר בה"א ופי' כמין מעשה שכן קורין המעשה בל' ארמית איהמרא, וכי יפגשו זה את זה אומר לחבירו מאי אחמרך כלומר מאי אגהרך ומאי טיבך ומה מעשיך, וכן מפורש לענין סוטה כשם שמעשיה מעשה בהמה. על שם המעשה שלהן שהוא המר והיא המרא. פ"א, הומר והיא מרגלית.
<b>הערוך ערך המרגב</b>
<h2>דף קלה.</h2>
חמש רחלות גוזזות מנה ופרס — חייבות בראשית הגז — פי' ק"נ דינר שהן ק"נ זוזים.
<b>הערוך ערך פרסגא</b>
מלובן ולא צוי, כדי לעשות ממנו בגד קטן — פי' לבן. ומאוס ענין צואה.
<b>הערוך ערך צוגב</b>
היו לו שני מינין טחופות ולבנות — פירוש שחורות ולבנות. [א"ב. בנוסחאות דידן כתוב שחופות].
<b>הערוך ערך טחף</b>
<h2>דף קלו:</h2>
ליתיב ליה מהאי דרכיך ומהאי דאשין — פי' אשין קשה.
<b>הערוך ערך אשןגא</b>
א"ר נחמן בר יצחק, והאידנא נהוג עלמא כהני תלת סבי, כר' אילעאי בראשית הגז, דתניא ר' אילעאי אומר, ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ. כר' יהודה בן בתירה בדברי תורה, דתניא ר' יהודה בן בתירא אומר, אין דברי תורה מקבלין טומאה. כר' יאשיה בכלאים דתני ר' יאשיה אומר, לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד — קשיא ליה לר' ניסים בר ר' יעקב ז"ל, מכדי חטה ושעורה שני מינין הן והזורען כאחת חייב, דתנן בפ"ק דכלאים (מ"ט) הזורע חטה ושעורה כאחת ה"ז כלאים, ר' יהודה אומר, אינו כלאים עד שיהו שני חטים ושעורה וגו' ואפילו לר' יהודה חטה ושעורה שני מינין הן ורחמנא אמר "לא תזרע כרמך כלאים" (דברים כ"ב, ה') והואיל וחטה וחרצן כלאים ושעורה וחרצן כלאים מ"ט א"ר יאשיה אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד, ולא עוד אפילו אם זרע חטה ושעורה בכרם פטור לר' יאשיה עד שיזרע שלשתן במפולת יד, כדגרסינן בפ"א בקידושין בגמ' כל מצות (קדושין ל"ט.) א"ל, לא צהריתו מי לא קיי"ל כר' יאשיה וכו', ואמר, מצאתי טעם מפורש בגמ' דבני מערבא (ירו' כלאים פ"ח ה"א) כתיב "לא תזרע כרמך כלאים" מלמד שאינו חייב עד שיזרע שני מינין בכרם דברי ר' יאשיה, ר' יונתן אמר, אפילו מין אחד, על דעתיה דר' יונתן כתיב "שדך לא תזרע כלאים" (ויקרא י"ט, י"ט) לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים, חבריא אמרי, להתראה שאם התרו בו משום שדך — לוקה, משום כרמך — לוקה, וקסבר ר' יאשיה מדכתיב קרא "לא תזרע כרמך כלאים" דאלמא אינו חייב עד שיזרע כרמו מעיקרא כלאים ויזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד כי היכי דנהוו שני מינין בכרם.
<b>הערוך ערך תלת</b>
מסתברא ממעשר הוה ליה למילף, שכן זכרים, טמאים, מרובים, מרחם אדם, פשוט, לפני הדיבור — פי' הבכור זכר והמעשר וראשית הגז בין זכרים בין נקבות, בכור אפילו בהמה של כהנים קדוש בבכורה אבל במעשר בהמה ובראשית הגז — פטורין, והבכור נוהג בין בבהמה טהורה בין בבהמה טמאה אבל המעשר וראשית הגז אין נוהגין אלא בבהמה טהורה בלבד. מעשר וראשית הגז מעט והבכור מרובין כי הבכור מכל בהמה נקבה והמעשר אחד מעשרה, הבכור קדושתו מרחם והמעשר וראשית הגז פשוטין לאפוקי בכור דלא פשוט הוא, נתחייבו ישראל בבכור קודם מתן תורה לאפוקי מעשר וראשית הגז דלא הוזהרו בהן קודם מתן תורה, ואמרינן אדרבה מבכור הוה ליה למילף, שכן דומה לו כאילו יתום, שלקחו, בשותפות, נתנו לכהן, בקדושה, ובמכירה — פי' בהמה שמתה אמה בשעת לידתה פטור מן המעשר דיליף תחת תחת מתחת אמו לאפוקי בכור וראשית הגז שנוהגין אפילו ביתום, והלקוח והניתן לו במתנה פטור ממעשר בהמה, כדתנן בבכורות (נ"ה:) הלקוח והניתן במתנה — פטור לאפוקי בכור וראשית הגז שחייבין בלקוח ובניתן לו במתנה, בכור וראשית הגז חייבין בבהמת השותפין, כדאמרינן לעיל (שם נ"ו:) לאפוקי מעשר בהמה דאינו נוהג בבהמת השותפין, דתנן (שקלים פ"א) האחין והשותפין חייבין בקולבון ופטורין ממעשר בהמה, הבכור וראשית הגז ניתנין לכהן לאפוקי מעשר בהמה דלא, דתנן (זבחים נ"ו:) הבכור נאכל לכהנים והמעשר בכל העיר לכל אדם, הבכור קדוש מרחם אמו וראשית הגז אין צריך לקרותו קדוש לאפוקי מעשר שצריך לקרותו קדוש כדי שיתקדש שנא' "העשירי יהיה קדש לה"' (ויקרא כ"ה, ל"ב) ותנן (בכורות נ"ח:) היוצא עשירי סוקרו בסיקרא ואומר הרי זה מעשר, במכירה כדתנן בתחלת מעשר שני (פ"א מ"ב) הבכור מוכרין אותו תמים חי ולא בעל מום שחוט. הנך של מעשר בהמה ששוין זה לזה נפישין. איבעית אימא, המעשר פשוט וראשית הגז אפילו בפשוט נמי נוהג, פשוט מפשוט עדיף ליה למילף לאפוקי בכור דלא פשוט הוא. וי"מ, בקדושה כי הבכור וראשית הגז אינן מקדשין אלא הן לבדן לאפוקי מעשר שמקדש לפניו ולאחריו דגרסינן בזבחים בתחילת כל התדיר מחברו (פ"ט:) אדרבא מעשר עדיף שקדוש לפניו ולאחריו וכו'.
<b>הערוך ערך זכרגב</b>
<h2>דף קלז.</h2>
מלבנות הבצלים שבין הירק, ר' יוסי אומר, פיאה מכל אחת ואחת — פי' הואיל והירק פטור מן הפיאה וכל ערוגה לבדה — אין מצטרפות.
<b>הערוך ערך מלבן</b>
והאמר מר, אין הכרעת שלישי מכרעת. א"ר יוחנן, מפי שמועה אמרה מפי חגי זכריה ומלאכי — פי'
<b>אין הכרעה אלא] בזמן ששנים חולקין ואחד מכריע כאחד מהם שנמצאו שנים ואחד והלכה כרבים, אבל בזמן שאומר חצי דברי זה וחצי דברי זה אין זה מכריע, טעם שלישי הוא. פירוש אחר שפירש ר"ח ז"ל בהגוזל זוטא, הכרע כגון שני חכמים חולקין ובא בן זוגם שהוא שקול כמותם והכריע הלכה כדברי המכריע אבל אם הוא הבא להכריע קטן מהן כגון ר' ישמעאל בר ר' יוסי משום אביו וכו' וכן פי' בפ' ראשית הגז ומצאנו שר' יוסי תלמיד ר"ע ור"ע תלמיד ר' אליעזר ור' אליעזר תלמיד הלל וזו אינה חלוקת הלל עצמו ושמאי עצמו אלא תלמידי שמאי והלל הם נקראין בית הלל ור' ישמעאל משום דר' יוסי אביו בא להן שלישי לפיכך אין הכרעת שלישי מכרעת. [הערוך ערך כרעגב</b>
אין הכרעה שלישית מכרעת — כבר פי' בע' כרע.
<b>הערוך ערך שלש</b>
<h2>דף קלז:</h2>
מתני ליה לבריה, "רחלים". א"ל, אתנייה "רחלות", א"ל, כדכתיב "רחלים מאתים" (בראשית ל"ב, ט"ו) א"ל, לשון תורה לעצמה ולשון חכמים לעצמן.
<b>הערוך ערך לשוןגא</b>
מאן ריש סידרא בבבל, ... אבא אריכא — פי' אבא אריכא הוא רב ולמה קראו ארוך שהיה ארוך בדורו כמפורש במס' נדה (כ"ד:).
<b>הערוך ערך אבא</b>
כי סליק אסי בר הני... א"ל ר' יוחנן, מאן ריש סידרא בבבל, א"ל אבא אריכא. א"ל, אבא אריכא קרית ליה, נהירנא כד הוה יתיבנא (אחוריה) שבע עשרה שורין אחוריה דרב ורב קמיה דר', ונפקין זיקוקין דנור מפומיה דרב לפומיה דר' ומפומיה דר' לפומיה דרב ולית אנא ידענא מה אינון אמרין ואת אבא אריכא קרית ליה.
<b>הערוך ערך אביי</b>
ונפקין זיקוקין דנור מפומיה דרב לפומיה דר'.
<b>הערוך ערך זקגא</b>
<h2>דף קלח.</h2>
כפה של צמר מונח בראש כהן גדול ועליו ציץ
<b>נתון] שנא' "ושמת אתו על פתיל תכלת" (שמות כ"ח, ל"ז) — פי' כיפה של צמר חוטי דעמרא דגדילין מעשה עבות ורחב שתי אצבעות שיעור ציץ. [הערוך ערך כפה</b>
אמר רב חסדא, ר' יהודה היא דתנן בפ"ג בפיאה (מ"ה) המוכר קלחי אילן בתוך שדהו נותן פאה מכל אחד ואחד. א"ר יהודה וכו' — פי' כשיצאו ב' וג' קנים משורש אחד שמן קלחין.
<b>הערוך ערך קלחגא</b>
<h2>דף קלח:</h2>
וכן יונים רודסיות — פטור מלשלח. גמרא מאן דתני הירודיסיות על שם הרודוס — פי' הורודוס המלך הביא יונים מן המדבר וגידל אותם ביישוב ונקראו על שמו הירדסיות. ומאן דתני רודסיות על שם המקום שהביאם משם.
<b>הערוך ערך יון</b>
יוני רודסיות — עיי' בע' יון.
<b>הערוך ערך רדס</b>
<h2>דף קלט.</h2>
ושמואל אמר, כל היכא דאיתנהו בי גזא דרחמנא קיימי, דכתיב "לה' הארץ ומלואה" (תהלים כ"ד, א'). ס"א, בגנזא.
<b>הערוך ערך גז ב</b>
<h2>דף קלט:</h2>
וצפורים שקננו בטפיחים ובבורות — פירש אחי ר' דניאל ז"ל... טפיחין שהן כלי חרס הבנויין בכותלים לקנן בהן העופות.
<b>הערוך ערך טפיח</b>
ואמרין קירי קירי — כבר פי' בע' מל.
<b>הערוך ערך קרגטו</b>
אמר רב אשי אמר ליה ר' חנינא, מילין מילין סלקא דעתך, אלא במילין — פי' מילין לא היו דברים מעולם דליהוו מישתעי אותם יונים, מילין סלקא דעתך, הוא אמר לדידי חזי לי מילין כלומר במכשפות היו עושין לדבר היונים, אלו מפירושי מגנצא. ור"ח פי' במילין בשיחתן של עופות כלומר אלו שמע רב כהנא מהן שאומרין קירי קירי בשיחתן הוא יודע שיחת העופות כאשר הוא מפורש בגיטין (מ"ה.) שהיה רב עיליש יודע שיחת העופות ובאת היונה וצפצפה לפניו עיליש ברח עיליש ברח קם וערק ואיתרחיש ניסא ואישתזיב.
<b>הערוך ערך מלגח</b>
<h2>דף קמ.</h2>
תנא דבי ר' ישמעאל נאמר מכשיר ומכפר בפנים ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ וכו' — פי' מכשיר ומכפר בפנים אשם מצורע וחטאתו, האשם מכשירו שנא' "ולקח הכהן מדם האשם" (ויקרא י"ד, י"ד) כלומר מטהרו ומכשירו לשוב לביתו כראשונה, החטאת מכפר עליו שנא' "ועשה הכהן את החטאת ... וכפר עליו" (שם י"ט, כ'), ומכשיר בחוץ — צפור משולחת של מצורע שמזה עליו מדמה חוץ למחנה, מכפר — עגלה ערופה שנא' "כפר לעמך ישראל אשר פדית ה"' (דברים כ"א, ח'), מה מכשיר ומכפר האמור בפנים עשה בו מכשיר כמכפר ששניהן קדשי קדשים ואסורין לזרים דכתיב "כי כחטאת האשם הוא לכהן" (ויקרא י"ד, י"ג), אף מכשיר האמור בחוץ עשה בו מכשיר להיות אסור לכל אדם כמכפר.
<b>הערוך ערך כשרגא</b>
<h2>דף קמ:</h2>
בעי ר' ירמיה יונה ע"ג ביצי תסיל ותסיל ע"ג ביצי יונה מהו — תסיל — מין יונה הוא.
<b>הערוך ערך תסיל</b>
או ביצים מוזרות פטור מלשלם.
<b>הערוך ערך מזרגה</b>
<h2>דף קמא.</h2>
הניחא למאן דתני, קיימו ולא קיימו, אלא למאן דתני, ביטלו ולא ביטלו כמה דלא שחטיה לא עבריה ללאויה — פי' קיימו קיים עשה שבה — פטור, לא קיים — חייב, היינו דאיכא למימר לתקוני לאויה הוא דאתא, אלא למאן דתני ביטלו חייב... מאי איכא למימר.
<b>הערוך ערך קםגב</b>
לא תעשה שניתק לעשה — פי' בע' לא.
<b>הערוך ערך נתק</b>
<h2>דף קמא:</h2>
תימא מהו, אמר רבא, לא ידע האי גבר דעוף טהור מחייב לשלוחיה.
<b>א"ב. בנוסחאות כתוב תמה]. [הערוך ערך תמא</b>
אהדר ליה רבא פרסקי ותפשה — פי' מצודה.
<b>א"ב. כתוב בנוסחאות פרסתקי]. [הערוך ערך פרסק</b>
זיל טרוף אקן דליתגבהו וקנינוה — פי' הכה.
<b>הערוך ערך טרףגב</b>
